מבחן זהות

הקשר בין דוד לבין אכיש מלך גת מרתק ומפחיד כאחד. אותו מלך אליו ברח דוד משאול ועשה את עצמו כמשוגע, ממשיך להיות מרכזי בעבור דוד. "ודוד ואנשיו עוברים באחרונה עם אכיש" (ב). לכאורה דוד ואנשיו נספרים בתוך כוחות פלשתים העצומים הנערכים למלחמה נגד ישראל. קציני פלשתים נבהלים מנוכחות דוד בקרבם ואף מזהים את יחידתו של דוד כייצוג העם העברי. "ויאמרו שרי פלשתים מה העברים האלה, ויאמר אכיש אל שרי פלשתים הלוא זה דוד עבד שאול מלך ישראל אשר היה אתי זה ימים או זה שנים ולא מצאתי בו מאומה מיום נופלו עד היום הזה" (ג). שרי פלשתים אינם מקבלים את עמדתו של אכיש ורואים בדוד כ"שטן", אשר עלול להקריבם כדי למצוא חן בעיני שאול. אכיש מודה באוזני דוד כי לו עצמו אין כל חשד כלפיו, אך הוא נתון בלחץ אנשיו שאין להם אמון בכוונותיו של דוד.

נדמה שכאן יש מבחן עיקרי לזהותו העצמית של דוד. הוא כבר נמשח למלך, אך בפועל שאול ממשיך בתפקידו. דוד לכאורה אמור לעמוד בראש ישראל במלחמה נגד הפלשתים, אבל הוא מוצא את עצמו בגלל מצוקה אישית קשה בתוך מחנה האויב. הוא אמנם נחשב בעיני אכיש כ"מלאך אלהים" (ט), אך המנהיגים האחרים של הפלשתים אינם מוכנים לקבלו לשורותיהם.

דוד ואנשיו צריכים להסתלק ממחנה פלשתים ולסכן את חייהם, כיוון שהם אינם מקובלים בתוך הפלשתים בגלל זהותם הלאומית, ובגלל הפחד האישי מדוד עצמו. דוד צריך בעת ובעונה אחת גם לשמור על חייו ועל חיי אנשיו, גם לשמֵש בעיני הנוכרים כסמל של ישראל, וגם לשמור כמובן על נאמנותו לעמוֹ.

אמנם מפשט הדברים הסתלקותו של דוד ממחנה הפלשתים היא מפני האיבה כלפיו, אבל אני שומע כאן את הדיבור הפנימי של דוד אשר מסתלק ממצבו הקודם כְּפליט בְּקרב האויב, ופונה לקראת גורלו הקובע בקרב ישראל.

באדיבות אתר 929