משא ומתן כושל

במכת הדם - החרטומים הצליחו להוציא דם (כמעט) כמו משה ואהרן. פרעה שב אל ביתו ולא שת לבו אל המכה, ומסתבר שיושבי מצרים מצאו להם דרך לעקוף את פורענות הדם "ויחפרו כל מצרים סביבֹת היאֹר מים לשתות כי לא יכלו לשתת ממימי היאֹר" (ז', כד).

גם במכה הבאה, החרטומים הצליחו להעלות את הצפרדעים כמו אהרן. אך הנה מגיעה השעה הגדולה! החרטומים אינם מצליחים להסיר את הצפרדעים. פרעה נשבר, קורא למשה ולאהרן, מבקש להסיר את המכה ומבטיח לשחרר את העם (ד).

אך דווקא כאן הגיע מפח הנפש הגדול! מתברר, שמשה ואהרן - עם כל עוצמת מופתיהם - הם אנשי עסקים ומדינאים גרועים ביותר. בלא לדרוש ערבויות, הם מאמינים להבטחת פרעה ומסירים את הצפרדעים:

"ויאמר משה לפרעה - התפאר עלי, למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביאֹר תשארנה: ויאמר למחר, ויאמר - כדברך, למען תדע כי אין כה' א-לוהינו" (ה-ו).

פרעה הפר, כמובן, את הבטחתו, אך למרות זאת - משה ואהרן שוב התפתו להאמין לו במכת ערוב, והסירו את המכה תמורת הבטחה בעל-פה של המלך הרמאי. המחזה התמים והמביש שב על עצמו גם במכות ברד וארבה. התברר לכולם, שיד חזקה בלא מדיניות תקיפה, חכמה וחשדנית שתלווה אותה - אין בה כדי להצעיד את העם אל חרותו, ושמשה ואהרן הם מדינאים טירונים חסרי תוחלת.

גם פרעה 'מבין' זאת, וזוהי הקשיית לבו. הקב''ה מוותר לו פעם אחר פעם, ונותן לו הזדמנות לשוב. אילו היה מצפון בלבו של אותו רשע - היה מכבד את העובדה שהקב''ה סומך על הבטחתו, אך כאדם חסר כבוד וחסר מצפון - פרעה הסיק את המסקנה שלקב''ה ניתן להבטיח ואין צורך לקיים. הקב''ה ניצל זאת כדי להתעלל בפרעה ולהראותו את כוחו פעם אחר פעם, אך מידת צדקו וטובו של הקב"ה לא נפגמה כלל, ואף לא עקרון ההזדמנות שהוא נותן לרשע לשוב מרשעתו.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון