מטרת המשתאות

בעקבות מזימת בגתן ותרש אחשוורוש חושש מניסיון התנקשות נוסף, ומסתגר בחדריו. הוא נותן להמן את טבעתו ואיתה את הסמכות לנהל את הממלכה במקומו, בעוד הוא מסתתר מפני מתנקשים פוטנציאליים. אסתר מבינה שכל עוד הטבעת אצל המן, אין טעם להתחנן אל אחשוורוש שירחם על היהודים. בלי הטבעת אין לאחשוורוש סמכות לחוקק חוקים, וודאי שלא לבטל חוק קיים. מתוך הבנה זו אסתר אינה פועלת על פי תכניתו של מרדכי, להתחנן אל אחשוורוש ולעורר את רחמיו, אלא מנסה לעורר את קנאתו ואת תחושת הכבוד העצמי שלו ולגרום לו לקחת מהמן את הטבעת.

כשאסתר מגיעה אל המלך היא מצליחה לעורר את קנאתו ואיתה את החשש שהמן מנצל את סמכויותיו נגדו. אך בניגוד לתקוותה של אסתר, שאחשוורוש ינצל את המשתה להיאבק בהמן ולקחת ממנו את הטבעת, אחשוורוש מפחד ואינו עושה דבר. ציפייתה של אסתר נכזבת, ונראה כי תכניתה נכשלה. לכאורה אין עוד תקווה. אסתר והיהודים כולם בעיצומם של ימי הצום, מתענים ומתפללים לקב"ה שיעזור ויושיע אותם, אך הניסיון להביא להצלה נכשל. הטבעת עדיין אצל המן. והנה, במקום להיכנע לייאוש ולחוסר התקווה, אסתר ממשיכה להאמין ולנסות. כשאחשוורוש שואל אותה מה היא מבקשת היא עונה לו: "יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ" (ח). אסתר בוחרת שלא להתייאש מן הרחמים ולנסות שוב מחר. בבחירתה זו מלמדת אותנו אסתר על האמונה במחר ועל חשיבות היכולת לנסות שוב, גם כשלכאורה אין תקווה. 

סוכם ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור מאתר קש"ת של ישיבת הר עציון

לשמיעת השיעור המלא