מקום קבלת הגמול

תשובתו הבהירה של איוב בפרקנו, במענה המסכם למחזור השני, לפתרונותיהם של רעיו לבעיית 'רשע וטוב לו' פותחת לנו צוהר לבעיה הקיימת בתורת הגמול המקראית מול פתרונם של חז"ל לבעיית הגמול.

על טענת בלדד ש'נר רשעים ידעך' (י"ח) שואל איוב בפרקנו ובצדק: "כמה נר רשעים ידעך?!" (יז). והרי אנו רואים את העולם ואת הרשעים הממשיכים לעשות בו חיל עוד ועוד. איוב ממשיך ומעמיד מולנו את ראי המציאות העגומה:

"זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו: עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה: וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה וְלֹא אָכַל בַּטּוֹבָה: יַחַד עַל עָפָר יִשְׁכָּבוּ וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם" (כג-כו)

לפי דברי איוב, המוות הוא חידלון, ואין אחריו דבר ולא גמול. לימים יאמר גם קהלת (בטענה הנפרכת במסקנת הספר):

"כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה" (קהלת ט', י)

אכן, אם המוות סותם את הגולל על תורת הגמול, אין מה שיכפר על חוסר הצדק בכך ששניים מתו יחדיו ורימה מכסה אותם, אך בחייהם רשע אחד שבע ודשן ונהנה, וחברו מת בנפש מרה.

אך חז"ל בכל מקום, וכך היא גם מסקנת קהלת, לא ראו במוות את סתימת הגולל על הדין, אלא אדרבה, את תחילתו של יום הדין והגמול על מעשי האדם בעולם הזה. והרי כך דרש רבי עקיבא בדורו של שמד, בעת שהרשע הרומאי שבע ודשן, ודמם של עובדי ה' נשפך כמים:

"למען ייטב לך בעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך" (רות רבה ו).