הגפן: הגזע והפירות

לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' כַּאֲשֶׁר עֵץ הַגֶּפֶן בְּעֵץ הַיַּעַר אֲשֶׁר נְתַתִּיו לָאֵשׁ לְאָכְלָה כֵּן נָתַתִּי אֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם:  וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בָּהֶם מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם.

פרקנו קצר וסתום, ואין בידנו לבארו בלא להיזקק לנבואה קדומה על הגפן, נבואת ישעיהו במשל הכרם (פרק ה'):

אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן: וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים: ...  כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹ' בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה:

(במדרש מוכר על חנניה מישאל ועזריה מתייחס יחזקאל אל ישעיהו כאל רבו.)

 שתי תכונות בולטות לגפן: פירותיה משובחים, והם בסיס היין המשמח לבב אנוש. גזעה נמוך, עקום מתפורר ואינו יפה.

ישעיהו מאוכזב מפירותיה הבאושים של הכרם שגידל דודו או ידידו בעת שהמשפט הפך למשפח והצדקה לצעקה. לא נותר לו אלא הגזע, כגזעם של עצי הסרק. אך רוב עצי הסרק הם בעלי גזע ישר ונאה, והם מתאימים לשנות את צורתם, ולעצב מהם ריהוט נאה. הם ימשיכו להתקיים, אך לא במולדתם, ביער, ולא כצורתם, כעץ הצומח ביער. עץ האלון שהפך בידי חוטב העצים והנגר לשולחן סלוני נאה בבית עשיר הוא משל לעם שהוגלה מארצו, היכה שורשים בארץ גלותו, והוא חי שם ברווחה.

אך גזעה של הגפן (הבאושה, במקרה שלפנינו) אינו ראוי לכל מלאכה, ולא נועד אלא להסקה ולשריפה. כך גם בני ירושלים (וכפי שכתבנו בפרק י"ב), הם כגזע הגפן הבאושה, וסופם כליה בחטאם ולא גלות.

עם כל הצער, העובדה שהגלות אינה פתרון לבני ירושלים יש בה גם שבח.