פנטומימה

"וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ לְבֵנָה וְנַתַתָּה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ וְחַקּוֹתָ עָלֶיהָ עִיר אֶת יְרוּשָׁלִָם: וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצוֹר וּבָנִיתָ עָלֶיהָ דָּיֵק וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ סֹלְלָה וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת וְשִׂים עָלֶיהָ כָּרִים סָבִיב: וְאַתָּה קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל וְנָתַתָּה אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר וַהֲכִינֹתָה אֶת פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ וְהָיְתָה בַמָּצוֹר וְצַרְתָּ עָלֶיהָ אוֹת הִיא לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (א-ג)

אין לנו עוד נביא דוגמת יחזקאל בהדגמות הרבות שהוא מביא לפני העם לקיום נבואותיו. הוא בונה מחומריו שלו את ירושלים, את המצור עליה, את הדייק והסוללה, את הכרים, אילי ניגוח החומה, את המחנות הצרים עליה. להלן בהמשך נבואתנו הוא יצטווה לאכול אוכל דוגמת האוכל שהנצורים בתוך ירושלים עתידים לאכול, לחם הנעשה יחד עם צפיעי (גללי) הבקר.

דוגמה ללחם זה יש לנו גם במצור ירושלים שקדם לחורבן הבית השני, כשאחת מעשירות ירושלים, מרתה בת בייתוס, הייתה מלקטת ברעבונה שעורים מבין הגללים של החמורים, ומהן עשתה את לחמה. היו אלו שעורים שהחמורים אכלו, שעורים אלו לא התעכלו היטב, ויצאו כמות שהן ממעי הבהמה עם צואתה, ואותן אכלו הנצורים. גם במצור שומרון (מלכים ב ו') מכרו רובעי קב של דביונים - צואת יונים בחמישה כסף. שוב הכוונה לגרעיני דגן וקטניות שלא התעכלו במעי היונים ונשרו עם גלליהם, ואותם קנו אנשים לאכול. כך מתואר על ידי יחזקאל בפרקנו גם לחמם העתידי של נצורי ירושלים ערב החורבן.

מה טיב ההדגמות החיות של העתיד לבוא על ירושלים בפרקנו ובפרקים הבאים? דומה שיש כאן שתי אמירות:

א. לנביא נאסר לדבר אל העם, ולשונו הודבקה אל חכו. לא נותר לו אלא להדגים לעם ב'פנטומימה', במעשה את מה שעתיד לקרות להם. כך אומר להם הקב"ה שני דברים. הן את הפורענות שתבוא עליהם והן את זה שהוא אינו חפץ לשוחח עמם.

ב. הדגמה כה מדויקת היורדת לכל פרט משמעה שהפורענות קרובה מאוד, יש בה תכנית מעשית והיא אינה חזון אמורפי מסוג זה שאנשים כבר התרגלו אליו. הדברים עתידים לקרות כצורתם בקרוב ממש.