ימי גדליה בן אחיקם היו ימים של תקווה גדולה, המציאות היתה אוטופית והיתה תחושה שהנה עוד רגע ותגיע הנחמה הגדולה ליהודה.
מיד לאחר החורבן ממנה מלך בבל את גדליה בן אחיקם לשליט האזור. מקובל לראות בשלטון גדליה משהו חסר: מנהיג שאינו מבית דוד, מנהיג נאיבי שלא קשוב למתרחש סביבו ושולט על קבוצה מעטה של אנשים. למעשה ראוי לשים לב לתהליכים שמתרחשים בימי גדליה.
גדליה קורא לדלת הארץ לקום ולהתאושש מהחורבן: "אל תיראו מעבד הכשדים. שבו בארץ ועבדו את מלך בבל וייטב לכם... אספו יין וקיץ ושמן ושמו בכליכם ושבו בעריכם אשר תפשתם" (ט-י). גדליה מנסה לעודד את שארית העם ומשכנע אותם להשלים עם המצב.
דבריו של גדליה צוברים תאוצה וגורמים לתופעה יוצאת דופן: "וגם כל היהודים אשר במואב ובבני עמון ובאדום ואשר בכל הארצות... וישבו כל היהודים מכל המקמות אשר נדחו שם ויבאו ארץ יהודה אל גדליהו" (יא-יב) התיאור כאן הוא לא אחר מאשר קיבוץ גלויות. יהודים מארצות שונות שבים אל יהודה ומקבלים את מנהיגות גדליה.
לא רק זאת אלא שגדליה מקבל את דברי הנביא ירמיהו שחוזרים על עצמם שוב ושוב בספר: "עבדו את מלך בבל וחיו" (כ"ז, יז). לפנינו מציאות אוטופית: מנהיג שקשוב לנביא, והולך בדרך ה' ובמקביל, קיבוץ גלויות.
אך, למרבה הצער, תקופת גדליה בן אחיקם פספסה את הבשורה הגדולה. יהודה הייתה רגע לפני הנחמה הגדולה: "עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת" (ל"ב, טו), אך רצח המנהיג שינה הכול, ובמקום נחמה גדולה זכו שארית העם לפורענות נוספת במצרים.
סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך