החליט שלא להחליט

האם דוד אכן התכוון להילחם נגד עם ישראל ביחד עם הפלשתים, בשל העובדה ש'זרקו' אותו? או שמא להפך – האם דוד התכוון לשמש כגיִס חמישי, ולהכשיל את הפלשתים מבפנים, ולסייע לעם ישראל מתוך מחנה פלשתים?

ספר שמואל אינו מאפשר לנו להציץ אל מחשבותיו של דוד. קיימות ראיות נסיבתיות לכאן ולכאן, אולם אף לא ראיה ישירה אחת לכך. הדבר פותח גם אפשרות שלישית - גם דוד המלך עוד לא הכריע. הוא הלך למחנה פלשתים מחוסר ברירה, אך לא עם תכנון מראש, אלא בהמתנה פנימית – הן לנסיבות, הן לדבר ה', הן להכרעתו המוסרית. מה שהניע אותו היה מכלול של דברים: האילוץ, המשיחה שנמשח, העוול שנעשה לו על ידי שאול, ההכרעה שלו "בקש שלום ורדפהו", העובדה שמדובר בבני עמו ושהוא גם נשלח להיות עליהם למלך בבוא היום. ועוד אין ספור תנועות, שהביאו אותו לאותו מצב בו הוא הולך בדרך שאין הוא יודע את טיבה ואת סיומה.

ואכן, לא הוא החליט בסופו של דבר מה יתרחש. החשדנות הפלשתית והסירוב לראות אותו כחלק מהם, נעלו בפניו את האפשרויות השונות, והוא פנה לדרך אחרת לחלוטין, במסע ארוך קשה ומייסר מהדרום אל הצפון, ועמד בפני אתגרים מנהיגותיים אחרים לחלוטין בעקבות ההתקפה של מחנה עמלק עליו.

באדיבות אתר 929