כל הריחוק שלנו מנושא הקרבנות כיום נובע מהעובדה שכל הזיקה שלנו לריבונו של עולם אינה זיקה חיה. אולם לעתיד, כשנזכה להיות במדרגה גבוהה יותר, יתברר לנו באופן פנימי ועמוק הרצון והצורך שבהם.
הרמב"ם ביאר כי הקרבנות הם עידון של ההזדקקות ההיסטורית לעבודה זרה. בשל העובדה שלא ניתן היה להקפיץ את עם ישראל לעבודת א-לוהים מופשטת הוליך ריבונו של עולם את ההזדקקות לקרבנות במסלול של עידון. מובן מאליו כי דבריו של הרמב"ם מעלים שאלות רבות על הרלוונטיות של הקרבנות בימינו. יש לזכור כי אותו רמב"ם הגדיר את הקרבנות בספרו "היד החזקה" (סוף הלכות מעילה) כחוקים שאין להם ביאור רציונאלי. הרמב"ן חלק עליו, ודיבר על הקורבנות בשפה אחרת - בין כצורך פסיכולוגי לאדם הרואה את הקרבן וחושב על עצמו כמוקרב על גבי המזבח, ובין אם בשפה דתית של הזדמנות מיוחדת לעשות דבר מה שהוא לרצון ה' במובן המוחלט של המילה. מדובר במצווה שאינה מעצבת את דמות האדם (כמו מצוות אחרות, כגון מצוות שילוח הקן ודוגמותיה), אלא מעניקה לאדם את האפשרות לעשות דבר מה המכוון לרצון שמיים.
העובדה כי הראשונים לא מנעו עצמם מלדון בשאלות אלה מורה דרך גם לנו. אף אנו, הלומדים את פרשיות השבוע, חייבים להביא את בשורת הקורבנות לעולמנו הרוחני, ולפגוש אותה בניסיון להטמיעה בתוך עצמנו. אמנם, הרב קוק זצ"ל כתב כמה פעמים כי לעתיד לבוא תוקרבנה מנחות בלבד, אך מלבד העובדה שמדובר בחידוש עצום שאינו מצוי, עוד יש לזכור כי למעשה אין חידוש זה מתמודד עם הנושא העיקרי, והוא עצם ההזדקקות לתת לריבונו של עולם דבר מה. הוא אמנם מקל על שאלת צער בעלי חיים, ותחושת השחיטה של בעל חיים לחינם מתבטלת (אם כי מעולם לא הבנתי מדוע מעלים את שאלת צער בעלי חיים גם אלה האוכלים בשר, והדבר מטריד אותם רק כאשר מדובר בריבונו של עולם), אולם מכדי הנושא העיקרי לא יצאנו.
הכיוון הרוחני צריך להיות אחר לחלוטין. הריחוק שלנו מהקרבנות כיום נובע ממקום עמוק הרבה יותר. הוא נובע מהעובדה שכל הזיקה שלנו לריבונו של עולם אינה זיקה חיה. אין אנו זוכים בהשראת שכינה, אין אנו נהנים מאורה של הנבואה, אין אנו מקיימים את אותו דיאלוג שבין אלוקים ואדם שקיים במצבו המלא של עם ישראל. לפיכך, הקרבנות נראים לנו דבר מה זר ורחוק מעולמנו. אולם, כשם שהחש את רגש האהבה בתוכו בשיא עוצמתו מבקש להביע אותו במעשים - כך נזכה אנו בעתיד לתשוקה ולכמיהה להביא משהו לריבונו של עולם, גם אם לא יהיה לנו הידע לתרגם את הכיסופים האלה לשפה שכלית. במקום בו מתרחשת אהבת אלוקים עליונה והתגלות שמיימית נולד הרצון והצורך לממש אותה, וזה שורש הקרבנות, שכשנזכה הוא יהיה ברור לנו לחלוטין.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול