כיצד הספיק משה ללמוד את כל התורה בארבעים יום? כיצד זכר את כל מה שלמד? המדרש אומר שבסוף כל יום משה שכח הכל, ובכל זאת התמיד בלימוד. בסופו של דבר הפנים וקיבל במתנה את כל התורה. מתנה שזוכים בה בזכות ההתמדה.
בסוף פרקנו מופיע שה' נתן למשה את שני לוחות העדות "ככלתו לדבר אתו בהר סיני" (יח) ומסביר רש"י על אתר: "ככלתו כתיב חסר - שנמסרה לו תורה במתנה ככלה לחתן, שלא היה יכול ללמוד כולה בזמן מועט כזה".
לדברי רש"י, אף אדם, ויהא אפילו גדול הנביאים והמשיגים, אינו יכול ללמוד תורה שלמה בארבעים יום. לכן, בסופו של דבר הקב"ה נותן למשה את התורה במתנה לפני שהוא יורד אל העם. דברי רש"י מבוססים על דברי המדרש, אולם שם הדברים מקבלים אופי שונה:
"ויתן אל משה - כל מ' יום שעשה משה למעלה היה לומד תורה ושוכח. אמר לו: 'רבון העולם יש לי מ' יום ואיני יודע דבר'. מה עשה הקב"ה? משהשלים מ' יום נתן לו הקב"ה את התורה מתנה".
משה עולה להר בשביל להביא תורה וללמדה את בני ישראל, אולם הוא אינו זוכר את מה שהוא לומד. כל יום הוא מתעורר ליום חדש של לימודים, וכל ערב הוא נתקל באותה הרגשת תסכול שגורמת השיכחה של הדברים. מי מאיתנו לא נתקל בהרגשה זו שבה אנו לומדים ולומדים ובסופו של דבר אנו מגלים שלא הגענו לאיפה שרצינו.
המסר של המדרש הוא שלמרות הרגשת התסכול שודאי חווה משה כל יום מחדש, הוא עדיין חוזר כל יום לבית מדרשו של הקב"ה; הוא אינו מוותר ומפסיק לנסות, אלא שוב ושוב הוא יושב מהבוקר עד הערב ללא אכילה וללא שתיה ומשקיע את כולו בלימוד. ובסופו של דבר אומר לנו המדרש שאכן הוא זכה להפנים את התורה בדרך של מתנה.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון