מהיכן הגיע הארבה?

נאמר בפרקנו כי מכת ארבה הגיעה על ידי רוח קדים. מהי "רוּחַ הַקָּדִים" (יג)? רס"ג מסביר כי מדובר ברוח מזרחית, וכך גם מפרש רש"י על אתר. האבן־עזרא מסביר באופן דומה, אך מוסיף: "ונקרא 'קדים' בעבור שהוא נקדם בפאות, כי משם תחל השמש לזרוח. על כן נקרא מערב 'אחור'..."
על פי האבן־עזרא מגיעה המילה "קדים" מלשון "קדם" או "מוקדם", שכן במזרח מופיעה לראשונה השמש.

למרות אחדות דעים זו, פרשנות זו אינה תואמת את המציאות המוכרת לנו. ידוע כיום כי הארבה מקורו בסודן, ועל כן רוח מזרחית איננה יכולה להביא אותו למצרים, הנמצאת מצפון לסודן. הרוח היכולה להביא את הארבה למצרים צריכה להיות דווקא רוח דרומית. מהי אם כן אותה "רוּחַ הַקָּדִים"?

נראה שלגבי המצרים לא היה מקום זריחת השמש הכיוון העיקרי אלא דווקא הדרום, שכן מקור החיים העיקרי של מצרים היה הנילוס שמקורותיו בדרום. הגאות של הנילוס הייתה האירוע החשוב ביותר בכל שנה, שכן ללא גאות הנהר אין יכולת להשקות את השדות ולהחיות את מצרים.

אם כך, 'רוח הקדים' מבחינת המצרים היא רוח דרומית. ואכן, רוח זו שכיחה באביב, התקופה המדוברת, והיא ככל הנראה זו שהביאה את הארבה למצרים מאזור סודן. אם נדייק בדברי הפרשנים, נמצא כי ספורנו הוא היחיד מבין הפרשנים המסורתיים שלא קיבל את הדעה שרוח קדים היא רוח מזרחית, ועל כן פירש: "על ארץ מצרים בארבה - בצד הארבה, והוא הדרומי, כמו מצוה לארבה שיבא" (יב). על אף שאין הוא מתמודד עם פירוש המילים "רוּחַ הַקָּדִים", נראה כי להבנתו הארבה בא מדרום. ייתכן כי הספורנו ביסס את שיטתו על הפסוק בתהלים על אודות השלו, ממנו ניתן ללמוד שלעתים "קדים" משמעותו "דרום": "יַסַּע קָדִים בַּשָּׁמָיִם וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ תֵימָן" (תהלים ע"ח, כו).

למעשה, עיון נוסף בדברי רש"י מלמד שאף הוא נאלץ להתמודד עם התמיהות שהעלינו, שכן אין הוא כותב שהארבה בא ממזרח אלא שהרוח המזרחית היא שדחפה את הארבה למצרים: "לפי שבא כנגדו, שמצרים בדרומית מערבית הייתה". באופן כזה נשאר רש"י נאמן לדעה המקובלת כי רוח קדים היא רוח מזרחית על אף שהארבה הגיע ככל הנראה מהדרום.

כזכור, מכת הארבה מסתיימת לאחר תפילתו של משה כאשר הקב"ה משנה את הרוח למערבית: "וַיַּהֲפֹךְ ה' רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם" (יט). על גבי רוח זו נישא הארבה מזרחה לים סוף, וככל הנראה הכוונה היא למפרץ סואץ הממוקם ממזרח למצרים. אמנם לדברינו ניתן יהיה לומר כי ימה פירושו צפונה לכיון ים התיכון.
 

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר