ברית מילה וברית הקשת

קיימים קווי דמיון רבים בין הציווי על ברית המילה לבין סיפור הקשת.
הן הקשת והן המילה מכונות "בְּרִית עוֹלָם"; (ט', טז; י"ז, ז)

בשתי הפרשיות קודמת לנתינת האות ברכה על פריה ורביה; (ט', א;  י"ז, ב)

שתי הבריתות מזכירות שינוי שיתרחש מכאן ולהבא כחלק מן הברית: "וְלֹא־יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל־בָּשָׂר" (ט', טו)  ; "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם" (י"ז, ה);
בשתי הפרשיות חוזרות פעמים רבות המילים 'בְּרִית' ו'בָּשָׂר'.
הדמיון שבין שתי הבריתות מחדד את ההבדל המהותי ביניהם:
ברית הקשת היא עם נח, כמייצג את האנושות כולה. בני האדם אינם שותפים בברית זו, ואות הברית מתבצע על ידי הקב"ה בלבד: "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן – וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ" (יג).
ברית המילה, לעומת זאת, נכרתת עם זרעם של אברהם ויצחק, בתנאי שימולו את "בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם". בכך מייחד הקב"ה את הקשר עם קבוצה מיוחדת מתוך האנושות. קשר ייחודי זה דורש גם מן האדם לתת את חלקו, ועל כן זרעם של אברהם ויצחק מצטווה לבצע בעצמו את מעשה הברית בבשרו – "וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם – וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" (י"ז, יא). 

בברית הקשת, הקב"ה כורת ברית בסיסית עם כל האנושות בכל העולם, וברית זו 'מחייבת' בעיקר את הקב"ה, שלא יכרית עוד את העולם. ברית זו מסמלת יותר מכל דבר אחר את הקשר האוניברסלי שבין הקב"ה ובין העולם. ברית המילה, לעומתה, היא ברית ייחודית עם זרע אברהם, המעניקה לו את הזכות על הארץ. ברית זו היא ברמה גבוהה יותר, והיא גם מחייבת יותר: היא מחייבת את האדם להטביע אות בגופו, והמפר אותה נענש בכרת. אך שכרה של ברית זו, אף הוא ברמה גבוהה יותר: "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא‑לֹהִים" (י"ז, ח).
מראה הקשת הוא מסר אוניברסלי, ומשום כך ניתן לראות את הקשת בכל מקום בעולם. כנגד אות זה עומד אות המילה, המבטא את הקשר המיוחד עם ה' שזכתה לו קבוצת בני אברהם – קבוצה ייחודית בתוך קבוצת בני נח; קשר זה כרוך במחויבות גדולה הרבה יותר, אך הוא מבטיח גם קרבה גדולה יותר לקב"ה.
 

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון