זרובבל ויהושע הם כמו משה ואהרון, והנביא צריך לחלק ביניהם את הסמכויות כדי שיובילו יחד את העם.

זכריה תובע יושר וניקיון כפיים. הוא מזכיר לנו, שהקב"ה יכול לשפוט את האדם על מעשיו, גם כאשר מבחינה ציבורית הוא טהור, כביכול. מגילת האלות תכלה את הרכוש הגנוב ואת הבית שהסתיר אותו, כשם שהיא מכלה את הסוטה מקרבה.

נבואת ה"מַשָּׂא", שעיקריה הם עונש לרשעי הגויים וישועה לישראל, כבר נקלעה למשבר ומְצַטְטֶיהָ כבר הוכרזו לנביאי-שקר בפי ירמיהו בימי החורבן – מדוע היא חוזרת שוב?

לעתיד לבוא תהיה לעם ישראל, ובראשם המלך, שליחות של תיקון העולם. התיקון יהיה ברובד התרבותי-רוחני של העמים וברובד הפוליטי של מערכות היחסים בין המדינות.

מתי נפגשים האמת והצדקה, המשפט והשלום?

זכריה מתאר מציאות מבורכת, בה ירושלים תתמלא באנשים, שיוכלו להאריך בה ימים בשלווה. מציאות זו לא התקיימה בימי בית שני, מפני שלא כולם נענו לקריאה לחזור לארץ. ההתנהלות של בני האדם משפיעה על מימוש האפשרות המתוארת בנבואה.

העם חושב שאולי הצומות הם דבר חיובי שראוי לעשותו גם כשאין צרה או צורך בתיקון. הנביא טוען שהאמת והשלום חשובים יותר מן הצומות.

בית המקדש עדיין לא בנוי, אך כבר לא חרב, ואם הצום נקבע על החורבן, אולי כבר פקע חיובו?