בסיפור "והיה העקוב למישור" מתאר עגנון את קריינדיל טשארני, המחכה לבעלה שישוב, ואומרת תהילים. מתוך כך ניתן לראות את מנהג אמירת התהילים בעיקר על ידי נשים, והשימוש בתהילים כ"לוח" לספירת הזמן האוזל.

מזמור ג' מתאר את עולמו הפנימי של דוד בעת בריחתו מאבשלום בנו. בשיעור נעסוק במבנה המזמור ובמשמעותו ונראה את החיבור בין מצוקתו של דוד לדאגתו לכלל העם. נבאר את הקשר של המזמור למזמורים הקודמים לו. נעמוד על הקשר שבין המזמור לתיאור המופיע בספר שמואל. ונחתום בקשרים שבין המזמור לספרות הנבואה המעידים אף הם על החיבור שבמזמור בין דמותו האישית של דוד לגורלו הכללי של עם ישראל.

יש קשר בין מרד אבשלום למלחמת גוג ומגוג המתוארת בפרק הקודם: האנושות תתקומם כנגד ה' וכנגד עם ישראל, כשם שאבשלום מרד באביו, המלך הטוב ביותר. רק כאשר מרכז הקדושה נמצא במקדש, בירושלים, באופן ברור, ניתן להתגבר על מרידות שכאלה.

פעמים רבות מדבר דוד בתהילים על העתיד בלשון עבר; כאשר הוא נמצא בצרה הוא מדבר על הישועה כאילו שכבר היתה: "ויענני מהר קדשו סלה" (ה). דוד המלך מלמד אותנו להסתכל על המציאות בהווה כפי שנסתכל עליה בעתיד. לרומם את המבט שלנו אל העתיד ומתוך כך להסתכל על הרגע הנוכחי. הסתכלות שכזאת יש בכוחה לתת לאדם את היכולת להתמודד ולהתגבר.

הצירוף הזה של מזמורי א ו-ב הוא מתוכנן, שכן חתימת מזמור ב מתחברת לפתיחת מזמור א כאילו הם מזמור (מורכב) אחד.

המנהיגים צריכים להבין שיש מישהו שנמצא מעליהם ומעצב את העולם, ורק כך יוכלו לפעול בעולם. אם לא יבינו זאת, "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו" (ד).

מזמור ב' עוסק בתיקון העולם באמצעות מלכות ישראל. בשיעור נעסוק במבנה המזמור ובמשמעותו. נעמוד על הקשר בינו לבין סוף ספר תהילים היוצר מסגרת ספרותית ורעיונית לכל הספר. ונחתום בקשר בינו לבין מזמור א'. קשר זה מכונן משמעות מיוחדת המהווה מוקד מרכזי לאורך כל ספר תהילים ועל כן מזמורים אלו נבחרו להיות פתיח לכל הספר.

המרד של המלכים אינו רק כנגד מלך ישראל אלא גם כנגד ה'. מכיוון שהם "מלכי ארץ" (ב) וה' הוא "יושב בשמים" (ד) - אין סיכוי למרד שלהם. אחד המאפיינים של המזמורים המוקדשים למלך הוא שמצד אחד מהללים בהם את כוחו וגבורתו של המלך, אך מצד שני - כוחו אינו מיוחס לעצמו אלא לה'. 

במזמור הפותח, מזמור הטוב מול הרעים, אין אמצע, רק קצוות. והוא מתכתב עם מזמור דומה, קלאסי, המופיע בנבואת ירמיהו.

חמוטל בר יוסף מתארת בשיריה את האנשים הקרובים לה. בשיר זה היא מתארת את אביה בהשראת הפסוקים מתהילים א'. דמותו של האב מוצגת כדמות של אדם בעל מידות טובות באופן מיוחד, הראוי להערצה של בתו.