בפתח תיאור סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים נאמר: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ג). אך מהי כווונת הכתוב במילה "בזאת"? חז"ל מפרשים כי מדובר בערכי היסוד של האומה שנרכשו בעמל דורות, חבילות חבילות של מצוות.
בפתח תיאור סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים נאמר: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ג).
במבט ראשון דומה שהיא מצומצמת לקרבנות היום, כנאמר בפסוק זה עצמו: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה" (ג).
אך הקורא את הפרק כולו, יגלה במבט שני שהמילה "בזאת" מקפלת בתוכה את מכלול מצוות היום: הקרבנות האישיים והציבוריים, הקטרת הקטורת לפני ולפנים, הזאת הדם, בגדי הזהב, בגדי הלבן ועוד ועוד.
ברם חז"ל במדרש (ויקרא רבה כ"א, ו') לא הסתפקו אף בהרחבה זו, וראו במילה "בְּזֹאת" רמז לערכי יסוד, שאותם נטל עמו הכהן הגדול בבואו אל הקודש כנציג האומה:
"ר' יודן פתר קרייה (=דרש את המקרא) בכהן גדול בכניסתו לבית קדשי הקדשים. חבילות חבילות של מצוות יש בידו: בזכות התורה... בזכות מילה... בזכות שבת... בזכות ירושלם... בזכות שבטים... בזכות יהודה... בזכות ישראל... בזכות התרומה... בזכות המעשרות... בזכות הקרבנות".
למילה "בזאת", לאור מדרש זה, יש משמעות כפולה: מצד אחד מבטאת היא זכויות העומדות לכהן כשליח ציבור לכלל ישראל, כגון ישראל וירושלים, ומצד שני זכויות אלה אינן באות רק משמים, אלא מחייבות השתדלות מלמטה להגשמתן, כגון המילה והשבת, התרומה והמעשרות. אך בין כך ובין כך מתגלה הדרך אשר לאורה נלך, ו"בזאת יבוא אהרן אל הקודש".
ר' יודן מבקש אפוא ללמדנו כי בבוא אהרן אל הקודש אל לו לבוא "ביאה ריקנית" (יומא נג ע"א), ואף בקרבנות היום, בסדר העבודה – לא די. על אהרן ליטול עמו כשליח ציבור את ערכי היסוד של האומה שנרכשו בעמל דורות, במסירות ובהתמדה: ערכי תורה ומצוות כמילה וכשבת, ערכים לאומיים כגון ירושלים ושבטי יה, ישראל ויהודה, וערכי התנדבות דתית ומוסרית כתרומה, כמעשרות וכקרבנות.
רק כך יכול אהרן בבואו אל הקודש לשאת פניו ולומר כביכול לריבון העולמים, כדרך שנאמר בווידוי מעשרות (דברים כ"ו, יד-טו):
"שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי, עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.
הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם
וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל
וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ...".
ויפה אומרים על כך חכמים (משנה מעשר שני ה', י"ג): "עשינו מה שגזרת עלינו, אף אתה עשה עמנו מה שהבטחתנו".
אמנם בתפילת "אבינו מלכנו" בימי הרחמים והסליחות אנו אומרים: "אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו". אך תפילה זו עיקרה ברמה האישית, ואילו שליח הציבור הבא לבקש רחמים על האומה כולה, צריך להעלות על נס את זכויותיה, ולהבליט את אותן "חבילות חבילות" של מעשיה הטובים.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות