מכה בהשגחה

"יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל" (יואל א', ד)

 

... כי גם שהתורה העידה שכאשר כמוהו לא נהייתה וכו', כי פה היו ארבעה מינים, כי "יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל", כלומר, מה שאין כן אשר היתה בימי אבותיכם שלא היתה כי אם מין אחד בלבד. 

ולא עוד כי אם פלא שני והוא, כי כל מין היה יכול לאכול הכל, והיה משאיר לבא אחריו, שזה יורה כי בהשגחה מאתו יתברך נהיה הדבר, וזה אומרו "יתר... יתר" בכל מין, כי כל אחד היה מותיר לחבירו. 

ואפשר כי לעומת הארבעה מינין אמר ידיעתה בארבעה דורות יושבי הארץ, המגידים לבניכם שיולדו אחרי זאת, ובניהם לבניהם שהוא דור שלישי ובניהם לדור אחר שהוא דור רביעי (ג).

 

 

 

אלשיך - ר' משה אלשיך (1507-1600), נולד באדריאנופול, למד אצל ר' יוסף קארו. עלה לארץ והתיישב בצפת, שם היה דיין, פוסק הלכה ועמד בראש שתי ישיבות. נסמך על ידי ר' יוסף קארו. פירושו על התורה נקרא "תורת משה", ומבוסס על דרשות שלו.

Volver al capítulo

מפה הושע יד

Volver al capítulo

מפה הושע יב

Volver al capítulo

מפה הושע י

Volver al capítulo

גלגולו של הארבה

 

הספר פותח בתיאור מכת ארבה קשה שפקדה את הארץ והשחיתה כליל את יבולה. הנביא קורא לעם להתאבל על האסון הנורא. תחילה הוא פונה אל הזקנים ויושבי הארץ (ב-ד), אחר כך אל השיכורים, הכוהנים, האיכרים והכורמים. בחלקו השני של הפרק (יג-כ) קורא הנביא שוב אל הכוהנים, ומבקש מהם להכריז על יום אבל ציבורי.

א. 'שִׁמְעוּ זאֹת הַזְּקֵנִים...הֶהָיְתָה זּאֹת, בִּימֵיכֶם וְאִם בִּימֵי אֲבתֵֹיכֶם?' (ב)

יואל פותח בתיאור ייחודה ההיסטורי של מכת הארבה העומדת לבוא. במה מתבטא ייחודה של מכת הארבה? קראו את דבריו של י' פליקס:

תיאור הארבה בפי יואל הוא ריאליסטי ומדויק ויחד עם זה פיוטי. תיאורים דומים של הארבה מצינו אצל נביאי בית ראשון – נחום וחבקוק, אבל אין עוד נביא כיואל שכל נבואתו טבועה בחותם מכת הארבה שתוארה בצורה חיה ודרמטית. מכת הארבה, שעה שפקדה את הארץ, השאירה את האדם חסר אונים במלחמה נגדו. אמנם נלחמו בו וניסו להרחיקו על ידי הרעשה בכלים שונים, אך הרבה לא הועילו בכך. יואל מתאר את הפגיעה החמורה של הארבה בכל הגידולים, גפן, תאנה, זית, רימון, תמר, תפוח, חיטה ושעורה. מכת הארבה בימי יואל היתה מלווה בבצורת חמורה: "כי יבשו אפיקי מים, ואש אכלה נאות המדבר"

יואל הכיר את גלגולו של הארבה לכל שלביו, ואת סדר התפתחותו הוא מציין במונחים. להלן נעקוב אחרי שלבי גלגול אלה: הארבה הוא החרק הבוגר, המכניף, שגופו צהוב. לאחר הפריתה מטילה הנקבה צרור ביצים בתוך חור שהיא נוקבת בבטנה באדמה. מהן בוקעים זחלים זעירים, כמין נמלים, צבעם שחרחר והם חסרי כנפיים. זה ה'ילק'. שם הקשור כנראה ב'ילוק' – לקק. הילק מלחך את הנבטים והירק העדין. הוא גדל מהר ומכיוון שקרום עורו אינו גדל הוא משיל את עורו בכל שלב של גידולו. לאחר כל השלה, עורו מקבל גוון שונה, בשלב השני הוא מקבל צבע ורוד. בשלב זה הוא קרוי 'חסיל' כנראה מכיוון שהוא מחסל ומכלה את עשב השדה. בזמן זה הוא גדל מהר מאד ואוכל כמויות עצומות של ירק... החסיל משיל את עורו פעמיים ומגיע לגודל של החרק הבוגר. עתה הוא מצמיח כנפיים וכינויו כנראה 'גזם', באותה שעה נלחך כבר כל ירק השדה, הגזם נטפל לעצים ובלסתותיו החזקות הוא גוזם את קליפות העצים, כפי שמציין הנביא לגבי התאנה: 'חשפה והשליך, הלבינו שריגיה'.

ב. בפסוקים ה-יא מתוארות תגובות מגוונות של קבוצות שונות בעם לאסון הארבה – השיכורים ושותי היין (ה-ז), הכוהנים (ט) והאיכרים והכורמים (יא-יב). כיצד מגיבה כל קבוצה לאסון הארבה (עמדו על הקשר בין התגובה לאופי הקבוצה), ואיזה היבט של האסון מודגש בכל תגובה?


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

תשובה דו צדדית

 

ספר הושע, שכולל בעיקר נבואות תוכחה חריפות, חותם בנבואת נחמה - מעין נבואת הנחמה שבפתיחתו. נבואה זו היא בבחינת סיכום של נבואות הושע, הטומנת בחובה חזון של תיקון לכמה מהן, ועיקרה תהליך התשובה של העם והיענות ה'. נוהגים לקרוא נבואה זו בשבת שבתוך עשרת ימי תשובה, והיא אף העניקה את שמה לשבת - שבת 'שובה'.

א. בחלקה הראשון של הנבואה מתוארת תשובת העם על שלביה השונים (ב-ד). הנביא מסביר לעם כיצד עליו לשוב – 'קחו עמכם דברים' (ג). השוו לתיאור התשובה הכושלת לעיל ה',ו, ועמדו על התיקון הרמוז בפסוק לחטאי העם ולניסיונות התשובה הקודמים שלו.

ב. החלק השני (ה-ט) מתאר את היענות ה' לתשובת עמו.

1. 'אהיה כטל לישראל' (ו) - השוו בין תפקידו של הטל בדימוי כאן לבין תפקידו בתיאורי החטא של העם לעיל ו',ד, וחשבו כיצד מהווה הדימוי בנבואת הנחמה תיקון לדימוי בנבואת התוכחה.

2. בפסוקים ו-ח מתוארת ההיענות הא-להית בשלושה שלבים מתפתחים שמסיימים כולם באזכור ה'לבנון' ומקבילים לתיאורי ההיענות בנבואת הנחמה לעיל ב',כג-כד. בחנו את הדימויים המופיעים בפסוקים, ונסו להסביר את זיקתם לתיאורי הרעיה והדוד בשיר השירים (למשל שה"ש ב',ב; ד',יא) לאור שורש קבלת התשובה – 'אוהבם נדבה' (ה).


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

מות דבורה מינקת רבקה

Volver al capítulo

אדום - העם הטבעי

Volver al capítulo

רעידת אדמה

 

פרשנות מעניינת לנבואת עמוס לאור רעידת אדמה מופיעה בכתבי עזריה מן האדומים, חכם יהודי שחי באיטליה במאה ה-16, ונחשב לאחד מראשוני החוקרים וההיסטוריונים היהודיים. בפתח ספרו הגדול, ’מאור עיניים‘, מתאר עזריה את רעידת האדמה שחווה בעירו פיררה בשנת 1570, ושעוררה אותו לכתיבת ספרו. במהלך התיאור מפרש עזריה חלקים מנבואת עמוס לאור חוויותיו האישיות ברעידת האדמה:

”והנה במרוצת הסיפור הזה לא נחדל מהזכיר את דברי עמוס אשר התנבא על הרעש הגדול שהיה בימיו בשנת מות המלך עוזיהו, כי לפי קוצר דעתי אפשר שיפורשו קצת פסוקים מנבואתו על אופן אחר ממה שביארו מפרשינו ז“ל. והכתוב ההוא: ’הנה אנוכי מעיק תחתיכם‘ (עמוס ב', יג), אשר נדחקו לפרשו בעניין מלחמה, הנה השכל הישר רש“י ז“ל כתב בפירושו ’תחתיכם – חנייתכם‘. והמובן מדבריו אלה הוא שהארץ עצמה אשר עליה יחנו תגעש ותצעק, והדברים האלה בלי משל משלים על הרעש ודאי יתכנו. ובזה יבוא על אופניו הפסוק האחרון: ’ואמיץ לבו בגיבורים ערום ינוס‘ (שם, טז), כי אם על אודות מלחמה ידבר איך יקרב אל השכל שהגיבור ינוס בה ערום... רק הכוונה היא על הרעש, אשר לפי דברי החוקרים ולפי מה שנוסה בזמננו זה כאמור, רובו וכוחו הוא בלילה ומחצות בו ולמעלה, שעה אשר בני האדם נמו שנתם. ובפרט כאשר הוא בעצם וראשונה מיד א-להים כרעש המיועד לימי עוזיהו... ולזה גם אמיץ לבו בגיבורים כאשר תבואהו שואתו פתאום לא ימלאנו לבו להיות בושש עד ימשש באפילה לקחת חלוקו, כי בחופזה רבה ינוס ערום, טרם יפול הבית והעלייה על גביו ותכסהו פלצות. וכבר קרה באמת לרבים מבני הנדיבים לעת כזאת פה פיררה, כי כאשר הארץ רעשה ערום הילכו בחופזה רבה, בלי לבוש וכסות בקרה מפחד בלילות


מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

ניצול

 

יחסם של בעלי השררה והשכבה המבוססת כלפי העניים איננו רק יחס של חוסר התחשבות ועמידה על שורת הדין אלא הינו יחס של ניצול. עיקר העניין הוא שאין הם רואים באביונים בני אדם השותפים לחברתם אלא אובייקטים לניצול ולקידום מעמדם של החזקים. לא האֵנוש שבאביון ניצב לנגד עיניהם אלא יחידה כלכלית חלשה שניתן לנצלה מבלי חשש. אין הם קשובים לנפשם ואין הם שומעים את מצוקתו של האחר, כי התקשורת שביניהם היא תועלתנית-משפטית. המוכר את האביון בעבור הנעליים והורס את חייו עבור חוב פעוט אינו מתייחס לאדם שמאחרי החוב אלא להיבט הממוני בלבד, והגובה נעליים כמשכנתא במקום לחוס על כבודו ובריאותו של החייב, מגלה את עולמו האטום כלפי הפן האנושי של הזולת.

"על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים" (ו) – חז"ל פרשו שפסוק זה מתייחס למכירת יוסף.

אחי יוסף רוצים להרגו, ואילו יהודה מסתייג מכך ומציע למוכרו. כמובן שעבור טובתו האישית של יוסף, תכניתו של יהודה עדיפה בהרבה ומוטב להיות עבד בבית פוטיפר מאשר פגר המושלך לבור. עם זאת, ישנו פגם עמוק וחמור ביותר בהתנהלותו של יהודה. אדם הבא למכור את אחיו, איננו רואה בו אדם המסכן אותו אלא מתייחס אליו כאל חפץ. מכירת אדם הנברא בצלם משמעותה לשלול ממנו את המיוחד באדם ואת צלם האלקים שבו ולהפכו לאובייקט. לא בכדי החמירה התורה עם גונב הנפש וחייבה אותו מיתה. יתר מכן, החיוב הוא על גניבה ומכירה כי עיקר החיוב איננו מפאת העברת האדם ממקומו אלא בגלל הפיכתו לחפץ והפגיעה בצלמו.

המדרש המסב את פסוק הפתיחה של מכירת הצדיק למקרהו של יוסף איננו אסוציאציה מדרשית נאה המנותקת מן ההקשר המקורי של הנבואה אלא היא מבוססת על הבעיה המוסרית המשותפת למכירת יוסף ולתקופתו של עמוס והיא ניצול הזולת, ראייתו כמשאב המזומן לצרכי האחר ורמיסתו בעקבות זאת.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.