באדיבות ישיבת מעלות יעקב
למרות החטא ה' איתך
...עד כמה רחוקה היא מסורת האמת בישראל מאידיאליזציה של האישים הדגולים שלנו, רחוקה מלשוות להם דמות על אנושית, נקייה מחטא. ואדרבא, באור האמת הזאת חולשותיהם וחטאיהם מטעימים לא פחות מאשר מעלותיהם, את הכרת החוק המוסרי. אין תורת אמת מכסה על שום חטא, מראה היא על צדקת ה' הבלתי משוחדת בהטילה אף על בחיריה את כל כובדה של הכפרה ומורה בדוגמתם אף לבני תמותה בעלי מוסר רעוע, שלא יפלו ברוחם בתעיותיהם, אלא להפך, למצוא שוב את הדרך משפלותם אל הרום הבהיר של קירבת אלוהים...
דוד המלך, נתפס בתאוות היצר, הפר את המוסר ואת אושרו המשפחתי של אחד מנתיניו, והוא נושא עתה את עוונו בבריחתו מפני בנו, עצמו ובשרו, שגזל ממנו את כס מלכותו וביתו. קצף עמו, תוכחתו והאשמתו, מביאים אותו לידי ייאוש, ובעצם העובדה שהוא שכב, ישן והקיץ שוב - הוא מוצא את הביטחון שה' לא נואש ממנו, ובכך הוא מביע ללב כל השקועים בחטא ויגון את הנחמה ואת עוז הרוח שאי אפשר לגזלם לעולם: איש אשר ה' מניחו לקום משנתו לקראת יום חדש, מובטחת לו בזאת עזרת ההשגחה העליונה במאמציו לשוב ולזכות בטוהר חיים ושמחת חיים...
רש"ר הירש - ר' שמשון רפאל הירש חי בגרמניה בין השנים 1808-1888. עמד בראש המאבק ברפורמים, ועם זאת דגל במודרניזציה, בגישת "תורה עם דרך ארץ". כתב ספרים רבים וביניהם פירושו לתורה.
בטחון בה' בשעת צרה
כותרת פרק ג' מלמדת אותנו כי דוד אמר את המזמור הזה בשעות הקשות של הבריחה: "בברחו מפני אבשלום בנו" (א). את העובדה שעַם רב הלך עם אבשלום מביע דוד בשימוש משולש במילות ריבוי:
"ה', מה רבו צרי, רבים קמים עלי, רבים אומרים לנפשי, אין ישועתה לו באלוהים סלה" (ב-ג).
למרות שהוא שרוי בסכנה חמורה, משום שאויביו מקיפים אותו, אין הוא מאבד את ביטחונו בה', והוא סמוך ובטוח שה' יצילו.
כדאי לשים לב לשינויים בכינויי הקב"ה. דוד פונה אל ה', בשם הויה: "ה' מה רבו צרי" (ב), "ואתה ה' מגן בעדי" (ד). לעומת הקמים על דוד, האומרים: "אין ישועתה לו באלוהים" (ג) - דוד עומד עתה מול הא-לוהים הדן אותו על חטאיו.
דוד מתפלל:
"קולי אל ה' אקרא, ויענני מהר קדשו סלה" (ה).
האווירה בתחילת הפרק היא אווירה של חרדה:
"ה' מה רבו צרי, רבים קמים עלי" (ב).
דוד שוכב וישן - החרדה אינה טורדת שינה מעיניו. וכשהוא מקיץ משנתו, מתחלפת תחושת הפחד בתחושת ביטחון:
"לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי.
קומה ה' הושיעני אלוהי כי הכית את כל אויבי לחי,
שיני רשעים שיברת" (ז-ח)
רודפיו של דוד אמרו:
"אין ישועתה לו באלוהים" (ג),
ולעומתם קורא דוד:
"הושיעני אלוהי" (ח). "לה' הישועה" (ט).
המזמור כולו נאמר בלשון יחיד: צרי, עלי, אקרא, ויענני, הושיעני. ורק בסיום עובר המשורר ללשון רבים: "על עמך ברכתך" (ט). דוד אינו מבקש רק את טובתו האישית, אלא את טובת עמו. המעבר מתפילת היחיד ובקשותיו לתפילה לשלום הכלל, לבקשה שה' יברך את עמו, הוא מעבר שכיח במזמורי תהילים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת
מרד הגויים במלך המשיח
פרק ב' הוא שיר מזמור לכבוד מלך, משיח ה', הגובר על כל אויביו בעזרת ה' התומך בו. בפרק לא נזכר מיהו המלך עליו מדובר ומי הם העמים המורדים בו, האם מדובר במאורע מסוים, שניתן לזהותו, או בתיאור כללי.
במדרשי חז"ל נדרש מזמור זה על אחרית הימים. המלך המתואר במזמור הוא המלך המשיח, המלך מצאצאי דוד שיוכתר בעת הגאולה האחרונה. מרד העמים הוא המלחמה המתוארת אצל יחזקאל, מלחמת גוג ומגוג העולים על ירושלים למלחמה, ומובסים על הריה. המשורר מתאר את אחרית הימים כאילו היא כבר מתרחשת בהווה.
יש המפרשים שאין מדובר כאן על אחרית הימים אלא על אחת ממלחמות דוד, או מלך מצאצאיו, נגד הגויים שמרדו בו. המלך מכונה "משיח" כיוון שנמשח בשמן המשחה.
הגויים מבקשים לפרוק עול. מערכת החוקים והמגבלות שמטיל המלך נחשבת בעיניהם למוסרות ועבותות הם החבלים הרותמים את הבהמה לעגלה, והם מבקשים לנתק את המוסרות ולהסיר את העבותות.
הפרק מתחלק לארבעה חלקים:
בחלקו הראשון מתואר מרד הגויים במשיח ה'.
בחלק השני תגובת ה' ותשובתו לגויים: "יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו" (ד).
בחלק השלישי מדבר המלך עצמו: "ה' אמר אלי בני אתה, אני היום ילידתיך" (ז). ה' מבטיח למלך: "שאל ממני ואתנה גויים נחלתך" (ח). אם יקבלו מלכותך-מלכותי מוטב, ואם לאו - יהיה עליך לשברם: "תרועם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם" (ט).
חלקו האחרון של הפרק הוא אזהרה למלכי הגויים לקבל את עול ה' ואת מלכות משיחו.
בפרק א' העמיד המשורר את הצדיק היחיד אל מול הרשע. על הצדיק אמר: "אשרי האיש" (א', א). ועל הרשע אמר: "ודרך רשעים תאבד" (שם, ו). בסיום פרק ב' משתמש המשורר באותם ביטויים למלכי הגויים: "אשרי כל חוסי בו" (יב).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת
קולי אל ה' אקרא
השיר שלפניכם משתמש בלקט של פסוקים מתוך מזמור ג' בתהלים:
"מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ
ה' מָה-רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי
רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה
וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי
קוֹלִי אֶל-ה' אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה
אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי ה' יִסְמְכֵנִי
לֹא-אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי
קוּמָה ה' הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי כִּי-הִכִּיתָ אֶת-כָּל-אֹיְבַי לֶחִי שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ
לַה' הַיְשׁוּעָה עַל-עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה"
כך כותב המלחין, ד"ר איתן בירנבאום:
אני פסיכולוג קליני מכפר יונה. התחלתי להלחין מוזיקה למקורות ישראל באמצע החיים, כתגובה של ביטוי רגשי לחטיפת חיילינו (גלעד שליט, אהוד גולדווסר ז"ל ואלדד רגב ז"ל) ולפרשת יונתן פולארד.
כמטפל בנפגעי חרדה וטראומה, במשפחות שכולות, וכיועץ למודיעי נפגעים בצה"ל, פניתי למקורות להשראה ומקור כוח להתמודדות.
עם המון כבוד למסורת, יחד עם אמונה בצורך להתחדש – על משקל "שירו לה' שיר חדש" – אני שואף לבטא ולגעת בישראלי המודרני, חילוני כמסורתי. בכך אני מקווה לתרום משהו לקירוב לבבות ואחדות בעם סביב המכנה המשותף של ערכי המהות הנעלים במסורת ישראל.
ברמה האישית, כולנו מתמודדים עם בעיות, אתגרים, ותקופות קשות בחיים. אני יוצא מתוך הנחה שמקורות ישראל לא סתם קיימים אלפי שנים, ומהווים לאורך יותר ממאה דורות מקור של כוח והשראה, של חכמה שכלית וחיזוק הלב והנפש, ויסוד לתפילה ביהדות ומחוצה לה. לכן אני מאמין שיש במוזיקה המבוססת עליהם גם כוח לסייע לכל הזקוק למזור בכל עת ובכל מצב, בטיפול ומחוצה לו.
באדיבות אתר 929
אשרי האיש
"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים...
כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" (א-ב)
איש המופת
המזמור מתחיל בתיאור דמותו של "איש". לא צדיק. לא רשע. איש. בפגישה ראשונה עם האיש, אין אנו רואים אותו עושה משהו. אנו שומעים כי הוא נמנע מעשות דברים רבים.
שלוש קבוצות אנשים, או שלוש השקפות עולם, מתחרות על לבו של האיש הזה, והוא עומד בפני שלושתן: "לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב" (א). מהי האידיאולוגיה של כל קבוצה?
הרשע הוא האידיאולוג. דעתו מבוססת, והעצה שהוא נותן מלאה ומקיפה. המקבל את עצתו צריך ללכת על פיה דרך ארוכה. האיש שלנו "לא הלך בעצת רשעים".
החוטא מייצג את חוסר היציבות. הוא נמשך בכל רגע אל הקוסם והמושך. אין הוא מראה דרך ארוכת טווח, ולכן אי אפשר ללכת בעצתו. אפשר רק לעמוד בה, ולהחליף כיוון מדי רגע. האיש שלנו, "בדרך חטאים לא עמד".
הלץ לועג לכל אידיאולוגיה שהיא. הוא חכם יותר מכולם. הוא יושב במקומו, מתבונן לכל צדדיו, ומלגלג לכל. הוא מלגלג לדבר ולהיפוכו גם יחד. אין הוא אחראי לדבריו, ואין הוא מתחייב להיות נאמן לרעיונותיו הוא. הוא יודע בדיוק מה לא לעשות, וכיצד כל אחד טועה. האיש שלנו אינו מתרגש גם מלעגו של זה, והוא "במושב לצים לא ישב".
מה עושה האיש שלנו, כאשר הוא מצליח לעמוד בפני שלושת האידיאולוגיים המקיפים אותו? במבט ראשון הוא נראה כל כך סתמי, כמעט הייתי אומר: בטלן. האיש הזה: "בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה" (ב).
זה הכל? ובתיאור האיש הזה פותח ספר תהילים?
בהמשך מתברר שהאיש שלנו, תכונתו העיקרית אינה במים שהוא מקבל מן הפלג הזורם לרגליו, אלא בפירות שהוא נותן בעתם. "וכל אשר יעשה - יצליח" (ג). הוא עושה, מצליח, ונותן לאחרים. בנוסף לכך, הוא שלם עם דרכו - התורה שהוא חפץ בה, הוא פוגש אותה כאשר היא "תורת ה'" (ב), אבל לאחר שהוא עמל בה, אין היא עוד תורת ה', אלא "תורתו" שלו: "ובתורתו יהגה יומם ולילה" (שם). הזדהותו עם דרכו מלאה.
לעיון נוסף בעניינן של הדמויות השונות שבמזמור ניתן לשמוע את שיעורו של הרב אורי שרקי
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת
מחברי ספר תהילים
בעשרה לשונות של זמר נאמר ספר זה:
בנצוח, בנגון, במזמור, בשיר, בהלל, בתפלה, בברכה, בהודאה, באשרי, בהללויה
כנגד עשרה בני אדם שאמרוהו:
אדם, מלכי צדק, אברהם, משה, דוד, שלמה, אסף, ושלשה בני קרח.
וחלוקין על ידותון - יש אומרים אדם היה, כמו שכתוב בדברי הימים,
ויש אומרים אין ידותון שבספר זה אלא על שם הדתות והדינים של גזירות שעברו עליו ועל ישראל.
רש"י - ר' שלמה יצחקי. גדול פרשני המקרא והתלמוד. חי בצרפת בין השנים 1040-1105. הקים ישיבה בטרואה, בה עסקו לא רק בלימוד תלמוד אלא גם בלימוד מקרא. מצאצאיו: רשב"ם; רבנו תם; ר' יצחק הזקן מבעלי התוספות.
כי הנה היום בא
'הִנְנִי שׁלֵֹחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרך לְפָנָי' (ב',יז-ג',ו)
הנבואה הרביעית בספר מלאכי עוסקת בשאלת הגמול: כנגד טענות העם על אי הצדק האלוקי (ב', יז), מתאר הנביא את בואו של יום ה' שיבשר המלאך (ג',א-ו)
א. 1. הנביא מתאר שני שלבים (א-ד, ה-ו) עמדו על ההבדלים בין שני השלבים – כלפי מי כל שלב מוסב, מי הפועל ומה תכליתו של כל שלב?
2. מדוע נשלח המלאך בשלב הראשון, לפני בוא ה' להיכלו, לטהר את בני לוי? היעזרו בפירוש 'דעת מקרא': 'ופנה דרך – כשליחו של מלך ההולך לפניו ומכריז פנו דרך, כן יבשר המלאך את הופעת ה'... ופתאום יבוא אל היכלו, מקדשו בירושלים, שהסתלק ממנו בעוון הכהנים והעם' .
שימו לב לדמיון בין כינויו 'מלאך הברית', לבין תיאור הכהנים והלויים לעיל ב',ה-ז: 'בריתי היתה איתו... כי מלאך ה' צבאות הוא'.
'שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם' (ג', ז-יב)
כמו בנבואה הקודמת, גם כאן מנבא מלאכי על תיקון עתידי, אולם כאן יסודו של התיקון מצוי בתשובת העם שתחזיר את מערכת היחסים לקדמותה.
ב. במה נעוצה תשובת העם בנבואה זו? שימו לב לייחודה של הדרישה הזו על רקע התביעות הנבואיות המקובלות לתשובה.
'כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בּעֵֹר כַּתַּנּוּר' (ג',יג-כא)
בדומה לנבואה הרביעית, גם נבואה זו מתמקדת בטענות העם על בעיית הגמול. מלאכי מתאר את יום הדין שבו יובדלו הצדיקים מהרשעים (יט-כא)
ג. חשבו מה משמעותו של תיאור זה ומהו אופי הדין העולה ממנו? נסו לעמוד על משמעותה הסמלית של השמש כאן. היעזרו בדברי הגמרא (נדרים ל,ב): 'רבי שמעון בן לקיש אמר: אין גיהנם לעולם הבא, אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה, צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה, שנאמר: וזרחה לכם יראי שמי שמש וגו' ולא עוד אלא שמתעדנין בה, שנאמר: 'ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק'. והרשעים נידונין בה, שנאמר 'הנה היום בא בוער כתנור וגו' '.
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"
ממי ראוי ללמוד תורה?
"כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא" (מלאכי ב', ז)
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יז עמוד א
הכי [=כך] אמר רבי יוחנן:
מאי דכתיב [=מהו שכתוב] "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" (מלאכי ב', ז)?
אם דומה הרב למלאך ה' - יבקשו תורה מפיו
ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיו