בפרשת זכור מופיע ציווי קשה: "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (יט) כאשר בספר שמואל מופיע ציווי עוד יותר קיצוני וקשה שמתאר מחייה טוטאלית של עמלק: "והמתה מאיש עד אשה מעלל ועד יונק..." (שמואל א ט"ו, ב). איך אפשר להבין את הציווי הזה?