תקציר שמואל א פרק ל'

העמלקים פושטים על צקלג ושובים שבי (א-ו)

בזמן שדוד היה במחנה הפלשתים, העמלקים הגיעו אל צקלג, מקום מושבם של דוד ואנשיו, ופגעו בעיר קשות: "וַיַּכּוּ אֶת צִקְלַג וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ. וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ" (א-ב). דוד ואנשיו מגיבים בצורה קשה: "וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כֹּחַ לִבְכּוֹת" (ד).

שאילה בה' והחזרת השבי (ז-כא)

דוד אינו מתייאש, על אף המצב החמור, ומבקש מאביתר להגיש את האפוד כדי לשאול בה' האם לצאת לקרב. ה' מחזיר תשובה חיובית ודוד ואנשיו יוצאים לכיוון מחנה עמלק. מאתים אנשים לא עומדים בקצב ונאלצים להמתין לשאר הלוחמים בנחל הבשור. החיילים שכן ממשיכים, מוצאים בדרך איש מצרי. דוד מבקש ממנו להראות לו היכן נמצאים העמלקים. בעזרת הנער, מוצאים דוד ואנשיו את מחנה עמלק. העמלקים מופתעים ומפסידים בקרב מול מחנה דוד. כך דוד מצליח להחזיר את כל השלל והשבי שנלקח מהם.

חלוקת השלל (כב-כה)

כעת יש לחלק את השלל הרב שנלקח מהעמלקים. דוד חוזר אל נחל הבשור, שם נותרו מאתיים האנשים שלא הצליחו להתקדם בקצב של דוד ושאר לוחמיו. חלק מן החיילים שהלכו עם דוד חושבים שרק להם מגיע השלל, אך דוד מלמד את אנשיו מסר חשוב: גם אם חלק מן החיילים לא השתתפו בצורה פעילה במלחמה, גם להם מגיע השלל: "כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים - יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ" (כד).