קנאת רחל (א-ב)
רחל רואה שלאה אחותה יולדת בנים, בעוד היא עקרה, והיא מקנאה באחותה ואומרת אל יעקב "הָבָה-לִּי בָנִים וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (א). יעקב כועס על אמירתה של רחל ואומר לה "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי-בָטֶן" (ב).
בלהה (ג-ח)
רחל מחליטה לעשות מעשה ונותנת את שפחתה, בלהה, ליעקב "בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל-בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי מִמֶּנָּה" (ג). בלהה יולדת לרחל שני ילדים: דן ונפתלי. כמו אחותה, גם רחל קוראת לילדים שלה בקשר למצוקה שלה "דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי" (ו); "נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם-אֲחֹתִי גַּם-יָכֹלְתִּי" (ז).
זלפה (ט-יג)
לאה רואה שהיא הפסיקה ללדת והיא לוקחת את שפחתה, זלפה, ונותנת אותה ליעקב לאישה. זלפה יולדת עבור לאה שני בנים: גד ואשר. בניגוד לשמות הקודמים השמות גד ואשר לא קשורים למצוקה של לאה.
סיפור הדודאים ולידה נוספת של לאה (יד-כא)
ראובן הולך "בִּימֵי קְצִיר-חִטִּים" (יד) ומוצא דודאים (מה הייחוד של הדודאים? ראו מחלוקת פרשנים בפוסט של הרב יוסף מרקוס) ומביא אותם לאמו. רחל מבקשת להשתמש בדודאים ולאה מגיבה בכעס "הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת-אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת-דּוּדָאֵי בְּנִי?!" (טו). לאה נותנת לרחל את הדודאים ובתמורה יעקב יהיה עם לאה באותו הערב. ה' שומע אל לאה והיא יולדת לו שני בנים ובת: יששכר ("נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי"); זבולון ("זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב") ודינה.
רחל יולדת (כב-כד)
ה' זוכר גם את רחל ושומע אליה ופותח את רחמה. הילד הראשון של רחל נקרא יוסף עם מדרש שם כפול, הבוחן את העבר: "אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי" (כד) וגם את העתיד "יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר" (כד).
בקשת יעקב מלבן לעזוב וסיפור הצאן (כה-מג)
לאחר לידת יוסף יעקב מבקש מלבן לעזוב "שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל-מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי" (כה). לבן מבקש מיעקב שישאר מכיוון ש"נִחַשְׁתִּי (ייתכן ששאול מאכדית nuḫḫušu =התעשרתי. לעומת זאת הפירוש המקובל: מלשון ניחוש וכישוף) וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ". יעקב מבקש רק לשמור על צאן לבן ומבקש מלבן ש"הָסֵר מִשָּׁם כָּל-שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל-שֶׂה-חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים וְהָיָה שְׂכָרִי" (לב). יעקב שהיה כנראה רועה צאן מיומן הצליח להרבות את הצאן שהוא זכאי לו ובסופו של דבר "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד" (מג).
להסבר על האופן שבו יעקב הצליח לרבות את צאנו ראו במאמרו של פרופ' יהודה פליקס