נחמה תחילה

פרקים ב'-ג'-ד' הם יחידה שלמה אחת – ראשית נבואת ישעיהו, תחת כותרת של פתיחת ספר – "הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלִַם" (ב', א).  
בסיומם אנו קוראים את נבואת הנחמה הראשונה של ישעיהו, והיא תאפיין אותו מאז ולעולם - אחרי הקריסה והאנרכיה, אחרי הרחיצה "בְּרוּחַ משפט וברוּחַ בָּעֵר" (ד', ד), השארית תצמח מחדש.

תיאור ירושלים הנקייה והצומחת עם פֵּרות ביכורים בסוכות של ענני כבוד, בפרק ד', מתחבר בזרימה טבעית לנבואת אחרית הימים שבפתיחה, בפרק ב':

"ביום ההוא
יהיה צֶמַח ה' לִצבי וּלכָבוד
ופרי הארץ לגאון ולתפארת
לִפלֵיטַת ישראל;

והיה הנשאר בציון
והנותר בירושלִַם,
קדוש יֵאָמֵר לו –
כל הכָּתוּב לַחיים בירושלִַם;
...

וברא ה' על כל מְכוֹן הר ציון
ועל מִקְרָאֶהָ (=העולים למועדיה),
ענן יומם ועשן
ונֹגַהּ אֵש להבה לילה,
כי על כל כבוד חֻפָּה;

וסֻכָּה תהיה לצֵל יומם מֵחֹרֶב
וּלמַחְסֶה וּלמִסתוֹר מִזֶרֶם וּמִמָטָר" (ד', ב-ו) –
"והיה באחרית הימים
נָכוֹן יהיה הר בית ה' בראש ההרים...

ונָהֲרוּ אליו כל הגוים...
ואָמרוּ: לְכוּ ונַעֲלֶה אל הר ה'...
ויוֹרֵנוּ מִדְרָכָיו...
כי מציון תֵצֵא תורה
וּדְבַר ה' מירושלִַם;

ושָפַט בין הגוים...
וכִתְתוּ חַרבוֹתָם לְאִתים...
לא יִשָׂא גוי אל גוי חֶרֶב,
ולא יִלמְדוּ עוד מלחמה" (ב', ב-ד).

בכתיבת הנבואות, אם על ידי הנביא או על ידי תלמידיו, סודרה החתימה כפתיחה חגיגית, שהשפיעה באופן יוצא דופן על העולם כולו. אבל כדי להבין, צריך לקרוא שוב את הפתיחה, גם כחתימה, כי הסיום של פרק ד' קטוע וחסר, ובפרק ב' אין קשר בין הפתיחה להמשך.

מדוע כתבו כך?
כנראה, כדי להקדים נחמה עתידית לנבואות הקשות.
בכל הצרות והחורבנות שואב עם ישראל כוחות מנבואת הפתיחה של אחרית הימים.

באדיבות אתר 929