מי היה הראשון שהטמיע את חלוקת השלל הצודקת? מה מבטאת חלוקת השלל במלחמות המקראיות? ומדוע נענש שאול על השלל ואילו דוד מתהדר בו?
מול צקלג השרופה, והמוני נשים וילדים שנפלו בשבי והעמלקים בדרכם למכור אותם לעבדים בשוקי מצרים, נשברו אנשי דוד ועמדו לשלוח בו יד, "לְסָקְלוֹ" (ו). רק היציאה המיידית למרדף, תוך התחזקות בה', ריכזה את כל האנרגיות במאמץ להשיג את העמלקים. יד ה' הצילה (שוב) את דוד בגילוי העבד המצרי החולה שננטש למות בשדה.
העמלקים לא העלו על דעתם, שיחזור מישהו משדה הקרב הידוע לכולם, בעמק יזרעאל, לפני שיעבור שבוע ימים לפחות. אבל דוד חזר מאֲפֵק (=ראש העין) "ביום השלישי" (א), המצרי עדיין לא מת, השוסים עוד לא הספיקו להיעלם כליל, והמצרי היה זקוק רק למקלט בטוח כדי להסגיר את מקום המסתור של העמלקים.
ידוע, שמקומות המסתור היו סוד כוחם של שבטי המדבר. הצבאות שרדפו אחריהם הסתבכו לרוב בצמא ובאבדן דרך, כי לא ידעו היכן מקורות המים המעטים באזור מדברי.
חלוקת שלל צודקת לכל הלוחמים ידועה מימי קדם, וכבר אברהם, שלא רצה לקחת לעצמו משלל המלחמה, אמר (בראשית י"ד, כד): "וחלק האנשים אשר הלכו אתי... הם יקחו חלקם" – דוד קבע חלק בשלל גם ללוחמים שלא הגיעו לשדה הקרב, כי אינם פחות מחיילי עורף, למשל, באפסנאות ("כלים"=בגדים). אבל, מדוע נאשם שאול בלקיחת שלל, ואילו דוד הביא וגם חילק לערי יהודה שלל מעמלק?
חלוקת שלל מבטאת את סוף המערכה. שלל יריחו נאסר בחרם, כי זו הייתה ראשית המערכה נגד הכנענים, לבל יחשבו בני ישראל, שכבר ניצחו. שאול נתן לעם לחלק שלל במקום להכין אותם להמשך המערכה, ואילו דוד השלים את המלחמה בעמלק, בדיוק בשעה ששאול נפל בגלבוע.
באדיבות אתר 929