דוד כביכול מייסד חוק כיצד לחלוק את השלל של המלחמה. אך מסתבר שזהו חוק קדום עוד מימי אברהם אבינו ומשה רבינו הבא לבטא כי השלל הינו ברכה מאת ה' ולא סתם זכות קניינית.
לאחר שדוד ואנשיו נדחו מן המלחמה שבים הם חזרה למקומם ומגלים כי עמלק פשטו על העיר צקלג ושבו את כל אשר בה. דוד לא משתהה ואחרי שאלה באורים ותומים יוצא עם כל אנשיו לקרב נגדם. כאשר הם מגיעים לנחל בשור נותרים מאתיים איש מאחור המפגרים ללכת. בחזרתו עם כל השלל מייסד דוד חוק כי כשחולקים את השלל מקבלים החלק היורד במלחמה והחלק היושב על הכלים בשווה. זאת בניגוד למה שטענו חלק מהאנשים שהלכו עימו כי לא מגיע לאחרים דבר.
את החוק הזה שיש לחצות את המלקוח בין הלוחמים ובין שאר האנשים אנו מגלים כבר במלחמת משה במדיין, שם ה' מצווה גם כן: "וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא וּבֵין כָּל הָעֵדָה" (במדבר ל', כז).
ה'משך חכמה' אף הוא מוסיף כי מדובר בחוק קדום אף יותר עוד מימי אברהם עת הלך להילחם כנגד ארבעת המלכים. כאשר מלך סדום מבקש את הנפש מוותר אברהם על כל הרכוש מלבד החלק של הלוחמים: "בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם" (בראשית י"ד, כד).
מה ההיגיון בחוק זה? הלוא מי שנלחם הסתכן ולכאורה הוא זה שהביא את הישועה ומדוע אלו שנותרו מאחור ולא נלחמו בפועל יזכו לקבל מהשלל? האם לא מספיק שיקבלו חזרה את הנפשות שנשבו מהם?
דומה שהתשובה כתובה בפרקנו כאשר דוד שולח גם לזקני יהודה מהשלל ואומר להם: "הנה לכם ברכה משלל אויבי ה'" (כו). התפיסה העומדת בבסיס החוק היא כי השלל במלחמות ישראל אינו רכוש שזוכים בו בכוח הזרוע האנושית של מי שנלחם, אלא הכל מגיע בזכות הסיוע האלוקי ומשום כך אין זה באמת רק רכוש הלוחמים אלא גם רכוש כל העם. גם העם שותפים במלחמה במובן הרוחני של תפילה וזכות העם שעומדת לצד הלוחמים. ממילא זכאים גם הם לברכה האלוקית.