יתרונו של דוד על שאול

כאשר מעיינים בשמואל א פרק ל', נראה שמסופר בו סיפור אישי של דוד, סיפור המנותק מן הקורה לעם ישראל כולו, במלחמתו מול פלשתים. בעוד העם כולו נלחם בגלבוע, המלך ויורשיו נהרגים וכל העם נָס, דוד נלחם את מלחמתו הפרטית: דוד חוזר לבסיסו, מוצא שעמלקים פשטו עליו, וכל הנמצא במחנה נהרס ונשבה. הוא רודף אחריהם, ומצליח להציל את משפחות אנשיו ורכושם.

לכאורה נראה, שהמקרא עובר מסיפורם של שאול והעם (בעלת האוב והמלחמה) אל סיפור צדדי של דוד, המובא אגב גירושו ממחנה פלשתים על ידי סרני פלשתים. מה לסיפור אישי זה בתוך תיאור מלחמת העם בפלשתים?

מעיון מעמיק בסיפור זה נראה, שהוא אכן קשור לנפילת שאול ולהעברת המלכות לדוד. נראה שהסיפור הובא בצורתו זו לשם השוואה בין שאול לדוד: בעת חזרתו לציקלג, עובר דוד התמודדויות לא קלות, ומתנסה בדברים הדומים לנסיבות ולניסיונות שבהם נכשל שאול בתקופת מלכותו. אולם דוד עומד בניסיונות אלו בהצלחה, ואינו נכשל במקומות שבהם נכשל שאול. במשך הסיפור ואירועיו, מתבררת עדיפותו של דוד על שאול, וכן הסיבות שבגינן המלכות עוברת משאול אליו.

חטאיו של שאול בספר שמואל א מתחלקים לשלושה מישורים:
1. מנהיג מול העם - במספר מקרים שאול אינו עומד מול לחץ העם: ההתמודדות עם בני הבליעל (י', כז), הקרבת העולה מלחץ העם (י"ג, יא) וההסבר להשארת שלל עמלק (ט"ו, טו).
2. מנהיג מול הכוהנים - ההרג הקשה בעיר הכהנים נוב (כ"ב).
3. מנהיג מול ה' - העלאת העולה (י"ג, יא), החייאת אגג העמלקי (ט"ו, ח) והשאילה באוב (כ"ח, ח).

כנגד זה נבדקת בפרק ל' התמודדותו המוצלחת של דוד עם כל אחד מנושאים אלו. דוד נבחן בהתמודדות של מנהיג מול עמו המפוחד, או מול גורמים חזקים בעם שאינם מסכימים עם דרכו (ד-ו). הוא נבחן בנכונותו לשאול בה' באשר להמשך מעשיו והוא נבחן גם ביחסו לכוהני ה', כאשר הוא נדרש לאביתר הכהן (ז-ח). לאחר שעמד בכל המבחנים, הוא מוכן למלכות, והיא עוברת משאול אליו ללא צורך בהתערבות חיצונית נוספת של ה' לחיזוק בחירתו.

עוד על ההשוואה בין דוד לשאול ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב עמיחי שהם 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות כתב העת 'מגדים' בהוצאת תבונות