תשלומי כפל

מיד לאחר מכירת יוסף על ידי האחים אנו קוראים את סיפור יהודה ותמר. סיפור זה קוטע את רצף סיפור ירידת יוסף למצרים, ובמבט ראשון אינו קשור בשום צורה לסיפור המכירה, וממילא מיקומו נראה תמוה.

נוסף על מיקומו של הסיפור, ישנם כמה הקשרים בכתוב עצמו שמזכירים את מכירת יוסף: אם זה פתיחת הספור: "ויהי בעת ההיא" (א), הרומזת לקשר בין מה שסופר קודם לכן למה שכעת הכתוב מספר; ואם זה פעולות וביטויים שונים החוזרים על עצמם - ירידתו של יהודה כירידת יוסף, שילוח הכתנת כשילוח הערבון, גדי/שעיר העזים, ובמיוחד- רגע המבחן, בו דורשת תמר מיהודה "הכר נא!" (כה) ממש בביטוי היחידאי בו פנו אחי יוסף לאביהם (ל"ז, לב).

לצורך הבנת ענין זה, נשוב לספור המכירה. מתוך שלוש ההצעות לדרך הנכונה להיפטר מיוסף, של יהודה היתה השפלה ביותר. משיקול דעת, מתוך מחשבה קרה ואדישות נוכח העובדה כי הנידון הוא אחיו -- יהודה מציע למכרו לחיי עבדות תמורת בצע כסף.

לאחר מעשה כזה, ראוי היה שנראה את העונש הא-להי המיידי. הסיפור המקראי מדגיש בפנינו כמעט תמיד את תגובת ה' למעשי האדם בארץ, וכאן דבר זה חסר.

דומני כי יש לראות בסיפור יהודה ותמר תגובה ישירה למעשי האחים, הממוצים דוקא ביהודה - הוגה הרעיון. הרי הפרק סובב סביב מיתתם של שני בניו של יהודה, והכתוב מדגיש כי הם לא מתו מוות טבעי, אלא: "וימתהו ה'"! (ז).

שני בנים שמתים לאדם בזה אחר זה זהו עונש נורא ואיום, ועל ידי מיקום הסיפור והאלוזיות הספרותיות המשמשות בו - הכתוב רומז לנו שזוהי תגובה ישירה על המכירה, כמעין תשלומי כפל על יוסף. 

אולם כבר בהמשך הסיפור אנו שומעים על מעין תיקון של יהודה על מעשיו: כאשר עומדת לפניו הברירה בין הצלת תמר מגזר דין לא מוצדק, לבין אדישות למיתתה של כלתו - הוא מתייצב מול טעותו ומכריז: "צדקה ממני" (כו).

אז ניתן לפצות את יהודה על מיתת שני בניו, ואותה תמר, שניצלה בזכות הודאתו ותשובתו, יולדת לו שני בנים אחרים.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון