תרבות ישראלית מול תרבות אחשוורוש

ענינו של חג הפורים הוא גילוי השורש ממנו יונקת תרבותנו המקורית, הניצבת בניגוד כה חד לכל המתואר בממלכה הפרסית. בבחינת "ונהפוך הוא".

כנגד הפלורליזם הריקני, אשר אינו מחויב לערכים ואינו רואה לנגד עיניו את הצדק ואת תיקון העולם -  

קיבלו עליהם היהודים את מערכת פרטי ההלכות המדויקים. אותן הלכות אשר מגלות ומבטאות בכל פינות החיים את המגמה האלוקית.

כנגד ההשתעבדות להנאות חיי העולם הזה, למאכל ולמשתה –

מהלכי ההצלה מהגזרה עוברים דרך התכנסותם של יהודי שושן לתפילה וצום של שלשה ימים ולילות. כאשר ההימנעות מצרכי הגוף מעבירה את ההתמקדות אל התוכן הפנימי של האדם.

כנגד חוסר העקביות של אחשורוש ומדיניותו הנתונה לשינויים מתמידים –

מחדשים מרדכי ואסתר ימי חג חדשים על מצוותיהם כדבר קבוע שלעולם אינו עתיד להתבטל,

"קימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה" (כז).

כנגד מערכת החוקים השרירותית אשר באה לחפות על חוסר מוסריות ועל מניעים אינטרסנטים –

מתחדשות בפורים שתי מצוות אשר מוציאות לפועל את כח הנתינה לזולת שלא על מנת לקבל פרס. מצות משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים מגלות את הטוב האלוקי שבאדם ואינן באות למלא צורך אינטרסנטי של "תן לי ואתן לך".

וכנגד הרשעות הנוראה של אחשוורוש המאפשרת השמדת חייו של עם שלם מתוך מניע אישי של שמירת מלכותו -

מוכנה אסתר להשליך את חייה הפרטיים מנגד, למען הצלתה של האומה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת