מזמור זה יסודו בהימנון לה'. למזמור אין כותרת.
קריאה להלל את ה' (א-ו)
המזמור נפתח בקריאה להלל ולשבח את ה', בעקבות הנפלאות הגדולות שעשה לעמו: "הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו. שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכׇל נִפְלְאוֹתָיו"
הברית שכרת ה' עם האבות (ז-יא)
מפסקה זו מתואר במזמור חלק מההיסטוריה של עם ישראל. נקודת המוצא היא הברית שכרת ה' עם אבות העם: "אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק. וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם" (ט-יא).
האבות בכנען (יב-טו)
אפילו שהאבות ומשפחותיהם היו אנשים מעטים: "בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ" (יב), ונדדו בארץ: "וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר" (יג) - ה' שמר עליהם: "לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעׇשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים. (טו) אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ" (יד-טו).
סיפור יוסף וירידת ישראל למצרים (טז-כג)
יוסף שירד למצרים כ"אִישׁ לְעֶבֶד" (יז), ו"עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ" (יח) - עד שה' שם קץ לסבלו: "עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ" (יט), וכך פרעה שם את יוסף כמשנה למלך: "שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכׇל קִנְיָנוֹ" (כא). בעקבות הרעב "וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כׇּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר" הגיעו אביו ואחיו למצרים: "וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם" (כג).
המכות ויציאת ישראל ממצרים (כד-לח)
משפחת יעקב גדלה והפכה לעם, ולכן גם מצרים התנכלו להם: "הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו" (כה). ה' שלח את משה ואהרון "שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם" (כז), ומעתה המשורר מפרט כמה ממכות מצרים. המכות לא מוזכרות במזמור בסדר המוכר לנו, כך למשל המכה הראשונה הנזכרת היא מכת חושך: "שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ" (כח), ורק לאחר מכן מכת דם: "הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם" (כט). לאחר מכת בכורות "וַיַּךְ כׇּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכׇל אוֹנָם" (לו), ה' הוציא את ישראל ממצרים "וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל" (לז).
הניסים במדבר והנחלה בארץ כנען (לט-מד)
במזמור נזכרים כמה מהניסים שעשה ה' לישראל במדבר: "פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה. שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם. פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר" (לט-מא). ולאחר המסע במדבר הגיעו ישראל לארץ המובטחת: "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ" (מד).
חתימה (מה)
המזמור נחתם במהות ובסיבה שה' עשה לישראל את הטובות כולן, וחוזר לראשית המזמור שם נזכר הברית: "בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ יָהּ" (מה).
כתיבה: נתנאל שפיגל