מזמור זה יסודו במזמור שבח או הימנון לה'. למזמור אין כותרת.
יצירת העולם: השמים והמים (א-ה)
המזמור נפתח בקריאה: "בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ" (א), ועובר לתאר את היסודות שמהן מושתת העולם: יצירת האור, השמים והמים. הפסקה נחתמת בקביעה שהעולם ברא את הארץ בצורה יסודית, שלא תתמוטט: "יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד" (ה).
המים (ו-יב)
מעתה מזכיר המשורר בכל פעם חלק אחר בבריאה ומבאר את תפקידו. בפסקה זאת המשורר מתאר כיצד המים מלמדים על גדולת ה', מכיוון שה' שם להם גבול: "גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשֻׁבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ" (ט), ובהמשך מבואר תפקיד המים: "יַשְׁקוּ כׇּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם" (יא).
האדמה, העצים וההרים (יג-יח)
לאחר המים המשורר מתאר את האדמה, שהמים משקים אותה: "מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ" (יג) וכיצד ה' גורם להצמחת מזון לבהמות ולעבודת האדם: "מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד" (יד-טו). לעצים יש גם תפקיד: "אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ" (יז) וכן להרים: "הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים" (יח)
הירח והשמש (יט-כד)
המשורר מציין שה' יצר את הירח והשמש: "עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ" (יט), שמהווים את התשתית לחיי העולם כולו: "יֵצֵא אָדָם לְפׇעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב. מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחׇכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ" (כג-כד).
הים (כה-כו)
לאחר הקריאה על התפעלות הבריאה, המשורר מזכיר את הים שה' שולט בו: "זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת. שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ".
קיום העולם תלוי בה' (כז-לב)
המשורר מסכם כי קיום הסדר העולמי תלוי ברצונו של ה'. אם ה' ירצה הוא יתן ליצורים שבארץ שפע: "תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב" (כח), ואם לא, הוא יוכל גם להסתיר פניו מהם, ויגרום למוות וכיליון: "תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן" (כט), אך גם אז יוכל ה' להשיב בכיליון רוח חדשה: "תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה" (ל).
חתימה אישית של המשורר (לג-לה)
המשורר חותם את המזמור בכך שה' ישיר לה': "אָשִׁירָה לַה' בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי. יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּה'" (לג-לד), ומתפלל שהרשעים יעלמו מן העולם: "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' הַלְלוּ יָהּ" (לה).
כתיבה: נתנאל שפיגל