מזמור זה יסודו בתפילת הודיה. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ שִׁיר מִזְמוֹר" (א).
הציבור קורא להלל את ה' (א-יב)
המזמור פותח בקריאה להלל את ה' "הָרִיעוּ לֵאלֹהִים כׇּל הָאָרֶץ. זַמְּרוּ כְבוֹד שְׁמוֹ שִׂימוּ כָבוֹד תְּהִלָּתוֹ" (א-ב) וממשיך בתיאור שכל בני האדם יעבדו את ה': "כׇּל הָאָרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ וִיזַמְּרוּ לָךְ יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ" (ד). לאחר הקריאה הכללית באות שתי סיבות מדוע יש להלל את ה'. הראשונה - ה' הוא בורא העולם "לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם… מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה הַסּוֹרְרִים אַל יָרוּמוּ לָמוֹ" (ה-ז). השנייה - ה' הושיע את הדוברים "הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים וְלֹא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ. כִּי בְחַנְתָּנוּ אֱלֹהִים צְרַפְתָּנוּ כִּצְרׇף כָּסֶף" (ט-י).
היחיד מספר על חסד ה' ומפאר את ה' (יג-כ)
בניגוד לחלק הקודם בו דיברו רבים, כאן דובר אדם יחיד. המשורר מצהיר שהוא יבוא למקדש כדי להודות לה': "אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי. עֹלוֹת מֵיחִים אַעֲלֶה לָּךְ עִם קְטֹרֶת אֵילִים אֶעֱשֶׂה בָקָר עִם עַתּוּדִים" (יד-טו). המשורר קורא לשומעים לשמוע את החסד שה' עשה עמו "אֵלָיו פִּי קָרָאתִי וְרוֹמַם תַּחַת לְשׁוֹנִי… אָכֵן שָׁמַע אֱלֹהִים הִקְשִׁיב בְּקוֹל תְּפִלָּתִי" (יז-יט) וחותם את דבריו בברכה: "בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי" (כ).
כתיבה: נתנאל שפיגל