מזמור זה יסודו במזמור תלונה לאומי. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוּשַׁן עֵדוּת מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד. בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת אֲרַם צוֹבָה וַיָּשׇׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף" (א-ב). כל פסקה נפתחת במילה "אלהים".
תלונה (ג-ז)
המשורר פותח את המזמור בתלונה קשה: "אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ אָנַפְתָּ תְּשׁוֹבֵב לָנוּ" (ד). המשורר מתאר כיצד ישראל הפסידו מול אויביהם, וממשיל זאת לשתית "כוס התרעלה": "הִרְאִיתָ עַמְּךָ קָשָׁה הִשְׁקִיתָנוּ יַיִן תַּרְעֵלָה. נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט" (ה-ו).
התרפקות על העבר (ח-יא)
בחלק זה המשורר מזכיר את אירועי העבר, אז ה' סייע לישראל: "אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקׇדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד. לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי" (ח-ט). המשורר מזכיר כמה יריבים מרכזיים של ישראל: מואב, פלשתים ואדום.
סיכום התלונה (יב-יד)
לאחר שהזכיר המשורר את האירועים מהעבר הוא חוזר שוב אל ההווה וממשיך את תלונתו: "הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ" (יב). המשורר מבקש מה' שיעזור לעמו ויושיע אותם בהווה כשם שהושיע אותם בעבר: "הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם. בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ" (יג-יד).
כתיבה: נתנאל שפיגל