תקציר תהילים פרק ל"ח

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר" (א). 

תיאור החולי (ב-ט)

בפסקה הראשונה המשורר מתאר את חוליו. נראה שהמשורר מבחין שהחולי נובע מעוונותיו ואוולתו: "כִּי עֲוֹנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי: הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי. נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד מְאֹד כׇּל הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְתִּי" (ה-ז). המשורר מודע לכך שמקור הצרות הן מה': "כִּי חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ. אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי" (ג-ד).

בדידות המשורר וההתמודדויות שלו (י-כא)

בפסקה זו המשורר מתאר את ההתמודדות שלו. בתחילה מתאר כיצד עזב אותו כוחו: "לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאוֹר עֵינַי גַּם הֵם אֵין אִתִּי" (יא) ולאחר מכן מתאר את בדידותו - אפילו חבריו וקרוביו עזבו אותו, והפכו לאויביו: "אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ. וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת וּמִרְמוֹת כׇּל הַיּוֹם יֶהְגּוּ" (יב-יג), ואף על פי כן, הוא לא הגיב להם: "וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו" (יד), אלא פונה לה': "כִּי לְךָ ה' הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי", מכיוון שיודע המשורר שהאויבים ימשיכו ללעוג לו: " כִּי אָמַרְתִּי פֶּן יִשְׂמְחוּ לִי בְּמוֹט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ" (יז). המשורר מוסיף שהוא ממשיך לחשוש מצרותיו שמגיעות בעקבות חטאותיו: "כִּי עֲוֺנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי" (יט).

חתימה (כב-כג)

המשורר חותם את המזמור בבקשה מה' שלא יעזוב אותו וימהר להושיעו: "אַל תַּעַזְבֵנִי ה' אֱלֹהַי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי. חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי".

כתיבה: נתנאל שפיגל