מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת הקצרה "לְדָוִד" (א).
המשורר הולך בדרך הישר והצטדקותו (א-ה)
המשורר פונה לה' בבקשה להישפט "שׇׁפְטֵנִי ה'" (א), ומצטדק בכך שהוא הולך בדרך ה': "כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַה' בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד" (א). לא רק שהמשורר עשה טוב, אלא סר מרע: "לֹא יָשַׁבְתִּי עִם מְתֵי שָׁוְא וְעִם נַעֲלָמִים לֹא אָבוֹא. שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים וְעִם רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב" (ד-ה).
היטהרות כדי לעבוד את ה' (ו-ח)
בפסקה המרכזית שבמזמור המשורר מעיד על עצמו שהוא "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה'", כלומר יטהר כדי לעבוד את ה' ולשבחו: "לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וּלְסַפֵּר כׇּל נִפְלְאוֹתֶיךָ" (ז). לסיום, המשורר מצהיר עד כמה הוא מחובר לעבודת ה' במקדש: "ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ" (ח).
בקשת המשורר בעקבות הצטדקותו (ט-יב)
בפסקה זו המשורר ממשיך להצהיר על תומתו, ומבקש: "אַל תֶּאֱסֹף עִם חַטָּאִים נַפְשִׁי וְעִם אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי" (ט). המשורר מבקש שה' לא יפגע בו כמו שפוגע ברשעים מכיוון שאינו חובר אליהם. וכך גם בעקבות הליכתו בדרך הישר מבקש המשורר שה' ישמע לתפילתו: "וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ פְּדֵנִי וְחׇנֵּנִי. רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ ה'" (יא-יב).
כתיבה: נתנאל שפיגל