לידה (משה) והצלה (א-י)
סיפור הולדת משה מתחיל בצורה עמומה, ללא שמות "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִי" (א). האישה יולדת בן ומחביאה אותו שלושה חודשים אך לאחר מכן כבר "וְלֹא-יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ" (ג). היא מכינה עבורו תיבה ומניחה אותו בה על שפת היאור. בת פרעה (בלי שם) שיורדת לרחוץ ביאור שמה לב לילד "וַתַּחְמֹל עָלָיו" (ו). אחותו (שגם היא בלי שם בסיפור) שעמדה מרחוק מיד מגיעה אל בת פרעה ומציעה מינקת לילד, הלא היא אמו. הילד גדל והופך להיות לבן של בת פרעה. הסיפור מסתיים בשם היחיד המוזכר בו: "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (י).
התבגרות (משה) וסיפורי הצלה (יא-כב)
משה גדל והכתוב מספר עליו שני סיפורים קצרים. כמו האם המאמצת שלו, משה ער למצוקה שבסביבתו. בסיפור הראשון משה רואה איש מצרי מכה איש עברי (ללא סיבה מפורשת). משה מחליט לפעול "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת-הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (יב). משה מבין ש"אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר" (יד) והוא בורח למדין מפני פרעה. גם במדין משה מציל את בנות רעואל "וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם" (יז). בעקבות המפגש על הבאר עם בנות מדין רעואל נותן את בתו ציפורה למשה לאשה ולהם נולד בן גרשום "כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה" (כב).
מוות (פרעה) ופתיחה להצלה (כג-כה)
לאחר ימים רבים "וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם" ובני ישראל יכולים לשהות מעט מהעבודה והם זועקים אל ה'. ה' שומע את נאקת עם ישראל "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב" (כד). בפרק הבא משה, זה שהציל את הסביבה שלו מסכנה ימונה להושיע את עם ישראל ממצרים.