תקציר שמואל ב פרק א'

בפרק הקודם למדנו על מות שאול ובניו בקרב בגלבוע. בפרקנו אנו לומדים עלהבשורה לדוד בידי הנער העמלקי:

דברי הנער העמלקי: "וָאֶעֱמֹד עָלָיו וַאֲמֹתְתֵהוּ" (א-יב)

דוד יושב בצקלג ולפתע מגיע נער מן המערכה בגלבוע. הנער מודיע לדוד ששאול ויונתן מתו במלחמה, ודוד מנסה להבין כיצד הנער יודע זאת. הנער מספר שהוא עצמו הרג את שאול, לפי בקשתו. לטענתו הוא הגיע במקרה לגלבוע, ומצא את שאול שמבקש ממנו להרוג אותו, והוא עשה כהוראת המלך.

תגובת דוד: "אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹחַ יָדְךָ לְשַׁחֵת אֶת מְשִׁיחַ ה'" (יג-טז)

דוד שומע את דבריו של הנער העמלקי ולא מאמין למשמע אוזניו: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹחַ יָדְךָ לְשַׁחֵת אֶת מְשִׁיחַ ה'?!". הנער העמלקי כנראה חשב שהוא ישמח את דוד בבשורה, אך הוא מצא עצמו בדיוק במצב ההפוך. דוד מצווה להרוג את הנער העמלקי. לאור הסיפור שסופר בפרק הקודם יש לתהות האם הנער העמלקי אמר אמת או שמא שיקר?

קינת דוד: "אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים" (יז-כז)

דוד נושא את אחת הקינות המפורסמות בתנ"ך. בקינה מספיד דוד את שאול ויונתן. הקינה מציגה את אופיו המיוחד של דוד: במקום לשמוח בנפול אויבו, הוא מקונן עליו. דוד מתייחס אל שאול ויונתן כאל אנשים גיבורים ורמים.