תקציר משלי פרק כ"ד

קנאה ברשעים (א-ב)
הוראה שלא לקנא ברשעים: "כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה" (ב).

הדרך להתעשר (ג-ד)
אולי הניגוד להוראה הקודמת: הדרך לבנות בית ושהוא יכון היא בדרך הדעת והחוכמה: "בְּחׇכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן" (ג), וזו גם הדרך להתעשר: "וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כׇּל הוֹן יָקָר וְנָעִים" (ד).

החוכמה עדיפה מהגבורה (ה-ו)
לאיש חכם יש גבורה גדולה יותר מאשר לגיבור: "גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ. כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ" (ה-ו).

האויל והלץ (ז-ט)
"חכמתו" של האוויל תתגלה רק כשהוא ישתוק: "רָאמוֹת לֶאֱוִיל חׇכְמוֹת בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ" (ז).

לא תעמוד על דם רעך (י-יב)
הוראה להציל אנשים שנגזר עליהם מוות: "הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ" (יא), ולא לחשוש שהאדם לא יקבל את עונשו, מכיוון שה' יעניש אותו: "כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפׇעֳלוֹ" (יב).

החוכמה טובה לאדם (יג-יד)
החוכמה מתוקה יותר מדבש: "אֱכׇל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ. כֵּן דְּעֶה חׇכְמָה לְנַפְשֶׁךָ אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית" (יג-יד)

לא לפגוע בצדיק (טו-טז)
אין לחבל בצדיק "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה" (טז).

שמחה לאיד (יז-יח)
הוראה שלא לשמוח בנפילת האויבים: "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ" (יז).

קנאה ברשעים (יט-כ)
הוראה המקבילה להוראה הראשונה שבפרק: "אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים" (יט).

יראת ה' ומלך (כא-כב)
היחידה נחתמת בקריאה לירוא את ה' ואת המלך: "יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב" (כא)

גם אלה לחכמים (כ"ד, כג-לד)
אסופת המשלים הקטנה הזו מכונה "גם אלה לחכמים" ונספחת ל"דברי חכמים" שביחידה הקודמת.

משפט ותוכחה (כג-כו)
יש להוכיח את הרשעים ולא להכשיר את מעשיהם: "אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים. וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב" (כד-כה).

חריצות (כז)
ההוראה על החריצות באה כאן בהקשר של עבודה בשדה: "הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ" (כז). 

עדות שקר ונקמה (כח-כט)
הוראה שלא להעיד עדות שקר "אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ" (כח) וכן לא לנקום באדם: "אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפׇעֳלוֹ" (כט). 

עצלות (ל-לד)
כמו ההוראה על החריצות, גם ההוראה על העצלות באה בהקשר של עבודה בשדה: "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב… מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב" (ל-לג).

כתיבה: נתנאל שפיגל