פרקנו פותח חטיבה חדשה בספר ישעיהו. פרקים כ"ד-כ"ז הם בעיקרם נבואות חורבן ותשועה שמשולבים בהם תפילות ושירי הודיה. לעיתים מכנים נבואות אלה "נבואות אחרית הימים" בגלל היסודות האפוקליפטיים־אסכטולוגיים שבהן. קשה לקבוע מתי נאמרה הנבואה ולאיזה זמן היא מכוונת.
פרקנו עוסק בהתמוטטות העולם שבסופה תבוא המלכת ה'. על אף הניסיון, נדמה שקשה לחלק את הפרק לפסקות מובהקות, והפסוקים נראים כנמשכים זה אחרי זה. אחד המאפיינים הייחודיים של הפרק הוא שהמסר של הנבואה משתלב היטב עם צורתה: הנביא חוזר על מילים דומות, לשון נופל על לשון, וצלילים חוזרים שמגדילים את הפן הדרמטי בפרק.
הנבואה מתארת את חורבן הארץ "הִנֵּה ה' בּוֹקֵק הָאָרֶץ וּבוֹלְקָהּ וְעִוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ" (א) ובעקבות חורבן זה השמחה תעלם "צְוָחָה עַל־הַיַּיִן בַּחוּצוֹת עָרְבָה כָּל־שִׂמְחָה גָּלָה מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ" (יב). הנביא מתאר את התמוטטות הארץ בצורה ציורית: "נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ וְנָפְלָה וְלֹא־תֹסִיף קוּם" (כ). בסוף הפרק מתאר הנביא שלאחר הפורענות הקשה, ה' ימלוך על כל המלכים שבעולם: "כִּי־מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם" (כג).