שמונת הפרקים הקרובים (כ"ה-ל"ב) הם סדרת נבואות על הגויים. חטיבה זו חוצצת בין שני חלקי ספר יחזקאל: פרק כ"ד תיאר את מה שהיה עד חורבן המקדש, ומפרק ל"ג מתואר מה שיהיה לאחר החורבן (נחמה, גאולה וחזון המקדש העתידי). בפרקנו יש ארבע נבואות קצרות על ארבעה עמים: עמון, מואב, אדום ופלשתים.
נבואה על עמון (א-ז)
הנביא מאשים את עמון ששמחו לאידם של ישראל "יַעַן אָמְרֵךְ הֶאָח אֶל־מִקְדָּשִׁי כִי־נִחָל וְאֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל כִּי נָשַׁמָּה וְאֶל־בֵּית יְהוּדָה כִּי הָלְכוּ בַּגּוֹלָה", ועל כן הם יענשו "הִנְנִי נָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלֶיךָ וּנְתַתִּיךָ לְבַז לַגּוֹיִם וְהִכְרַתִּיךָ מִן־הָעַמִּים וְהַאֲבַדְתִּיךָ מִן־הָאֲרָצוֹת אַשְׁמִידְךָ וְיָדַעְתָּ כִּי־אֲנִי ה'" (ז).
נבואה על מואב (ח-יא)
הסיבה שבגינה מואב תענש היא "יַעַן אֲמֹר מוֹאָב וְשֵׂעִיר הִנֵּה כְּכָל־הַגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה" (ח), כלומר מואב כופרת בייחודו של עם ישראל, ולכן ה' יעניש את מואב וישווה את גורלה של מואב לגורלה של עמון "וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'" (יא).
נבואה על אדום (יב-יד)
בניגוד לעמון ומואב, שלא לקחו חלק בחורבן ירושלים, הנביא מאשים את אדום בנקמה ובפגיעה ביהודה "בִּנְקֹם נָקָם לְבֵית יְהוּדָה וַיֶּאְשְׁמוּ אָשׁוֹם וְנִקְּמוּ בָהֶם" (יב). בעקבות זאת ה' ינקום באדום "וְנָתַתִּי אֶת־נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ בֶאֱדוֹם כְּאַפִּי וְכַחֲמָתִי וְיָדְעוּ אֶת־נִקְמָתִי נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (יד).
נבואה על פלשתים (טו-יז)
גם כאן כמו במקרה של אדום, הנביא מאשים את הפלשתים במעשה נקמה נגד יהודה, ועל כן "הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל־פְּלִשְׁתִּים וְהִכְרַתִּי אֶת־כְּרֵתִים וְהַאֲבַדְתִּי אֶת־שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם. וְעָשִׂיתִי בָם נְקָמוֹת גְּדֹלוֹת בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה' בְּתִתִּי אֶת־נִקְמָתִי בָּם" (טז-יז).