בפרקים כ"ב-כ"ו מופיע מחזור הויכוחים השלישי (והאחרון) בין איוב לרעיו. בפרקנו מובא מענה איוב לבלדד. מענה זה הוא האחרון במחזורי הוויכוחים בין איוב לרעיו.
ביטול טענות בלדד ורעיו (א-ד)
איוב לועג לדברי רעיו: "מֶה עָזַרְתָּ לְלֹא כֹחַ הוֹשַׁעְתָּ זְרוֹעַ לֹא עֹז. מַה יָּעַצְתָּ לְלֹא חׇכְמָה וְתֻשִׁיָּה לָרֹב הוֹדָעְתָּ. אֶת מִי הִגַּדְתָּ מִלִּין וְנִשְׁמַת מִי יָצְאָה מִמֶּךָּ" (ב-ד)
שיר הלל לה' (ה-יד)
איוב בוחר לסיים את טענותיו כלפי רעיו בשיר הלל לה'. ייתכן שבבחירה זו איוב מדגיש שעל אף כל טענותיו הוא מכיר בגדולת ה' ובעוצמתו. שיר ההלל נפתח בתיאור הפחד של היצורים שמתחת לאדמה: "הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם. עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ וְאֵין כְּסוּת לָאֲבַדּוֹן" (ה-ו), עובר לתאר את כוחו של ה' שהפריד בין המים ליבשה בבריאה: "צֹרֵר מַיִם בְּעָבָיו וְלֹא נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם. מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ. חֹק חָג עַל פְּנֵי מָיִם עַד תַּכְלִית אוֹר עִם חֹשֶׁךְ" (ח-י), ומסיים בתיאור גבורתו של ה' שמפחידה את היצורים החזקים שבטבע: "בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב. בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה חֹלְלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִחַ. הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ וְרַעַם גְּבוּרֹתָו מִי יִתְבּוֹנָן" (יב-יד).
כתיבה: נתנאל שפיגל