בפרקים ט"ו-כ"א מופיע מחזור הויכוחים השני בין איוב לרעיו. בפרקנו מובא מענה איוב לבלדד.

תוכחה לרעים (א-ה)

איוב מוכיח את רעיו: "עַד אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי וּתְדַכּאוּנַנִי בְמִלִּים. זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי לֹא תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ לִי" (ב-ג)

בדידותו של איוב (ו-כ)

איוב ממשיך לפנות לרעיו ומתאר להם את בדידותו. בתחילה הוא מתאר את המצור שהקים עליו האל: "דְּעוּ אֵפוֹ כִּי אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף. הֵן אֶצְעַק חָמָס וְלֹא אֵעָנֶה אֲשַׁוַּע וְאֵין מִשְׁפָּט" (ו-ז), וכיצד הוא נלחם בו: "יַחַד יָבֹאוּ גְדוּדָיו וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם וַיַּחֲנוּ סָבִיב לְאׇהֳלִי" (יב). כתוצאה מכך איוב סובל מבדידות חברתית: "אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק וְיֹדְעַי אַךְ זָרוּ מִמֶּנִּי. חָדְלוּ קְרוֹבָי וּמְיֻדָּעַי שְׁכֵחוּנִי" (יג-יד), עד שנותרו לו רק עורו ועצמותיו: "בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי וָאֶתְמַלְּטָה בְּעוֹר שִׁנָּי" (כ).

בקשת איוב מרעיו (כא-כט)

איוב פונה לרעיו בבקשה: "חׇנֻּנִי חׇנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי. לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ אֵל וּמִבְּשָׂרִי לֹא תִשְׂבָּעוּ" (כא-כב), ומנמק שבקשתו זאת נובעת מתוך הביטחון שלו בצדקתו. איוב מאיים על רעיו אם ימשיכו לרדוף אותו: "גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֺנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן" (כט).

 

כתיבה: נתנאל שפיגל