תפילותיו של דניאל

דניאל אינו רק פותר חלומות ורואה חזיונות. הוא גם מתפלל ומתאבל. הוא התפלל עוד בימי נבוכדנאצר, כאשר ביקש רחמים מה' שיגלה לו את החלום הנעלם של המלך וכאשר הודה לה' על שגילה לו סוד זה. בשל דבקותו בתפילה שלוש פעמים ביום, הושלך דניאל לגוב האריות. בפרק ט' הוא מתגלה בשלישית כאיש של תפילה. ובפרק י' הוא מתאבל ואינו אוכל בשר ושותה יין.

התפילות הללו קשורות קשר הדוק לחורבן ולגולה. חלונות היו פתוחים בעליית הגג שלו, מכוונים נגד ירושלים, ושם דניאל היה מתפלל (ו', יא). כלומר, התפילה היא למען ירושלים ועולה למרומים דרך ירושלים. בפרקנו דניאל נוכח לדעת כי חלפו שבעים שנה מחורבן ירושלים, וזו עדיין לא נתקוממה, ולכן הוא מבקש על ירושלים ועל הר הקודש בתחנון ובצום.

עיקרה של תפילת דניאל הוא וידוי וצידוק הדין. ירושלים והמקדש חרבים בגלל חטאי העם המתמשכים, ואין העם ראוי לתקומה. אף על פי כן, למען שם ה' הנקרא על העיר ועל העם, מתחנן דניאל שה' ירחם על עמו, עירו ומקדשו, ויאיר פניו אליהם.

התנזרותו של דניאל מבשר ויין והימנעותו מלסוך את עצמו קשורים גם הם לחורבן ולגלות המתמשכת, ומבטאים את השאיפה לכפר על החטאים באמצעות צום ועינוי.

תודעת החטא המשתקפת בתפילת דניאל ובאבלו מאפיינת את ראשית ימי הבית השני. העובדה שלא הייתה חזרה למצב המדיני והדתי של ימי הבית הראשון מוכיחה כי עדיין לא נתכפרו החטאים שבגינם נחרב הבית. לכן יש להתפלל, להתחנן, לצום ולהתוודות, כדי להיות ראויים לחידוש הימים כקדם.

באדיבות אתר 929