"אז איפה הפסקנו?" אמא נטלה לידיה את ספר שופטים.
"שמשון חד לפלישתים חידה", הזכרתי לה, "הם עורכים סוג של התערבות."
אימא נגעה בכוס הקפה שלה, שכבר הספיקה להתקרר, התלבטה לרגע ואז החליטה לשתות בכל זאת. "נכון", אישרה את דבריי, "הפלישתים לא מצליחים לפתור את החידה בעצמם, ומחליטים לרמות. הם פונים לכלתו של שמשון ומאיימים עליה. היא מחלצת ממנו את פתרון החידה, וכך כביכול הפלישתים ניצחו בהתערבות".
"לא הוגן", אמרתי.
"גם שמשון חשב כך, ואמר להם משפט שהפך למטבע לשון: 'לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי, לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי', כלומר..."
זקפתי את אצבעי: "אני יודעת! כלומר, רימיתם וכך מצאתם את הפתרון".
"יפה מאוד", אמרה אימא ותכננה להמשיך, אבל אני עצרתי אותה: "גם דלילה שכנעה את שמשון לגלות לה סוד, נכון?"
"נכון", ענתה אימא והפכה דף, "את כבר מדלגת לסוף. אשתו השלישית של שמשון הייתה דלילה. עליה כתוב: 'וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק'. הפלישתים מציעים לה כסף בתמורה לגילוי סוד כוחו הפלאי. שלוש פעמים שמשון משקר לדלילה, אבל בפעם הרביעית הוא מגלה לה את האמת. והגילוי הזה מוביל למותו..." לרגע שכחתי שאני מתכוננת למבחן. תליתי באימא מבט וחיכיתי להמשך. "בפעם הראשונה שמשון אומר לדלילה שאם יקשרו אותו בשבעה מיתרים יסור כוחו. בפעם השנייה שמשון מהתל בה ואומר שאם יאסרו אותו בחבלים עבים, הוא יהיה כאחד האדם. דלילה עושה זאת אבל שמשון מנתק את החבלים מעליו כאילו היו חוט..."
"למה הוא משתף איתה פעולה?" קפצתי ממקומי, "היא מנסה להרוג אותו!"
אימא הנידה בראשה. "זאת שאלה טובה", אמרה, "יכול להיות ששמשון כל כך בטוח בכוחו, שזה מעין משחק בעבורו. בפעם השלישית הוא כבר ממש מתקרב לגילוי הסוד ואומר לה, שאם תארוג את שיער ראשו בנוּל,עם מכשיר אריגה, יוכלו לגבור עליו. דלילה מנסה זאת, ונכשלת".
"אבל בפעם הרביעית..." מלמלתי.
"בפעם הרביעית כתוב כך: 'וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים וַתְּאַלְצֵהוּ; וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת'. דלילה מציקה לשמשון עד כדי כך שהוא שואף למות, ובפעם הזאת הוא מגלה לה את האמת: הוא נזיר אלוקים מבטן ומלידה. אם יספרו אותו הוא יהיה כאחד האדם".
"והיא, כמובן, עושה זאת..." אמרתי בכעס.
"נכון. בערמומיות רבה, כאשר שמשון ישן, היא מגלחת את ראשו. כוחו של שמשון סר מעליו, והפלישתים מנקרים את שתי עיניו ואוסרים אותו בבית האסורים בעיר עזה. הם שמחים מאוד במפלתו של אויבם, ומחפשים נקמה מתוקה: הם עורכים מסיבה בבית דגון, האל שלהם, ומביאים את שמשון, האסיר העיוור והמושפל, כדי ללעוג לו".
"אבל שמשון מצליח לנקום," אמרתי, "הוא מתפלל ומבקש כוח לעוד פעם אחת".
"נכון", הנהנה אימא, "הוא, "שמשון לופת את העמודים התומכים במבנה וקורא: 'תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים!' ופְּלִשְׁתִּים'. ממוטט את הבניין על יושביו, ונהרג גם הוא עם אויביו".
"איזה סיפור..." אמרתי כעבור רגע, מנסה להתנער מרושם הדברים.נראה לי שלא תהיה לך בעיה לקבל ציון טוב במבחן הזה," אמא חייכה אליי וקמה מהכורסה, "את מוזמנת לעשות עוד חזרה, בזמן שאני אכין לי קפה נוסף..."

הסיפור מתוך הדף השבועי להורים וילדים של תנועת מבראשית.
איירה: נעמה להב