תחזיקו מעמד, זה יעבור

אחרי רמיסת שומרון של אפרים תחת השיטפון האשורי (כ"ח), כבר ראה הנביא את "הֲמוֹן כל הגוֹיִם הצֹבְאים על אריאל" (ז), "קִריַת חָנָה דוד" (ב), וכבר ראה גם איך יישאר צבא אשור רעֵב וצמֵא, אחרי החלום לשתות ולאכול את ירושלים בנפש "שוֹקֵקה" (ח) (א-ח).

ושוב, כל זה רקע להמשך העימות ב'בית הספר' הירושלמי, בין 'המוֹרֶה' ישעיהו, לבין 'נביאים' ו'חוזים' ויודעי ספר (שאולי למדו אצלו לקרוא) על דברי "הספר החָתוּם", שאינם יכולים לקרוא בו, כי ה' כיסה את ראשיהם, ונסך עליהם "רוח תַרְדֵמה" (י-יב).

כאן כבר לא מדובר על השיכורים, שרי אחז הבוטחים בכזב ובברית עם המוות (האשורי), אלא בשרי חזקיהו, שלמדו ספר, וכלפי חוץ הם עובדי ה' – "...העם הזה, בפיו ובשפתיו כבדוני, ולבו רחק ממני" (יג) – וכידוע, בעיה קשה ביותר בחינוך דתי היא תפילה בלי כוונה, מתוך הֶרגֵל – "וַתְהי יִרְאָתָם אֹתי מִצְוַת אנשים מְלֻמָדה" (שם).

השיעור העיקרי של 'המוֹרֶה' הנביא הוא הצמיחה המחודשת העתידה להיות אחרי כל המכות –

"ביום ההוא

יהיה צֶמַח ה' לצבי ולכבוד

...לִפְלֵיטַת ישראל;

והיה הנשאר בציון,

והנותר בירושלִַם –

קָדוֹש יֵאָמֵר לו...

...ברוח משפט..." (ד', ב-ד);

"ביום ההוא

יהיה ה' צ-באות לַעֲטֶרֶת צבי

ולִצְפירַת תִפְאָרה

לִשְאָר עַמוֹ;

ולרוח משפט

לַיוֹשֵב על המשפט..." (כ"ח, ה-ו);

"ושמעו ביום ההוא

החֵרְשים – דברי ספר,

וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶך, עֵינֵי עִוְרים תִרְאֶינה" (כ"ט, יח);

בצמיחה העתידית, מתוך השארית, "הילדים" (ח', טז-יח) ותלמידי הנביא ("לִמֻדָי"; שם) הנאמנים יתפסו מקום חשוב ומכריע, ואז "לא... יֵבוֹש יעקב... בִרְאוֹתוֹ ילדיו מעשה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדישוּ שְמי..." (כ"ט, כג) –

אך האם יזכו חזקיהו ושריו לראות בפלא הצומח, ולומר שירה?

באדיבות אתר 929