תחושת ההחמצה של דוד

והנה, כאילו פתאום, הכל טוב – דוד מעלה את ארון ה' אל עירו (עיר דוד) והפסוק הראשון בפרקנו מעיד עד כמה טוב: "וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו" (א). אבל המדרש אינו רואה כך את הדברים (בראשית רבה פרשה מב):

"ר' תנחומא בשם ר' חייא רבה ור' ברכיה בשם ר' אלעזר: זה המדרש עלה בידינו מהגולה, בכל מקום שנאמר 'ויהי בימי' - צרה".

אז מה הצרה שיש בפרק שלנו? והרי דוד מתבשר בו שיהיה לו המשך (מה שלא היה לקודמו), שיזכה לחסדו של האל וממלכתו תמשיך "עד עולם" (טז), ואין שום צרה משמעותית בפרק.

אבל המדרש רואה אל לבו של דוד:
""ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו" וגו' (א).
... עוד אינה שמחה שלמה, שבא נתן ואמר לו: רק אתה לא תבנה בית לשמי".

המדרש מסביר שהשמחה של דוד אינה מושלמת. הוא מתבשר שאחת ממטרות המלוכה שלו לא תוכל להתקיים – רק בנו יבנה את בית האל. בכוונה בוחר המדרש להביא את הפסוק ממלכים שאומר בלשון ברורה: "רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי" (מלכים א ח', יט). 
הניגוד בין האב ובין הבן מודגש.

לעתים גם שיאים גדולים צריך לראות בפרופורציות – לנו זה נראה שיא ולדוד הייתה זו החמצה.

באדיבות אתר 929