באמצע רשימת הגוים היוצאים מבני נח, מתעכבת התורה לתאר לנו את גבול מושבם של הכנענים, כרקע להכרת ארץ כנען והבטחתה לאבות.
גבול הכנעני המתואר באמצע הפרק, מהווה בשבילנו הקדמה ראשונית להכרת ארץ כנען אותה מבטיח ה' לאבות.
ראשית, יש להבין את אופן תיאור הגבול: וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד־עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד־לָשַׁע (י', יט). הפסוק בוחר כנקודת פתיחה לגבול את צידון (ארץ מושבו של בכור כנען) ומשם משרטט שני קווים שונים, המתוארים על ידי שני משפטים מקבילים במבנה: 'באכה ... עד...'.
כל אחד מהמשפטים הללו משרטט קו אחר היוצא מצידון, כך שביניהם נוצר משולש שהוא תחום מושבם של הכנענים:
בשלב הראשון, משורטט לנו השטח הפנימי של הארץ ישר מצידון 'באכה' גרר/סדום, הנמצאים בדרום הארץ.
בשלב השני, הגבול נמתח לצדדים על ידי נקודת ציון ספציפית - עזה במערב מושכת את הגבול כך שיעבור לאורך החוף, ולשע - כנראה 'ליש' שכובשים דן בצפון - מושכת את הגבול למזרח כך שיעבור דרך בקעת הירדן.
השימוש במקומות הללו דוקא לשרטוט גבולות הארץ, יכול להוות הקדמה חשובה להבנת סיפורי האבות:
- האם משפיע מיקומה של סדום ועמורה ממש בגבול ארץ כנען על גורלה?
- כיצד יש להבין את המאבק של אברהם ויצחק עם אבימלך מלך גרר לאור מיקום ממלכתו על הגבול הדרום-מערבי?
- מה המשמעות לכך שאברם רודף אחר ארבעת המלכים ולא מכה אותם עד שהם עוברים את דן-לשע?