דמותה של שרה מצטיירת בראשית דרכה כאישה המתמסרת ל'מפעל חייו" של אברהם וחיה בצלו מתוך הזדהות ומסירות. "עזר כנגדו". יחד עמו היא עוזבת הכל והולכת לארץ ישראל; יחד עמו היא יורדת למצרים ומשתפת פעולה עם התוכנית אותה הוא רוקם כדי להינצל מפרעה, תוך כדי סיכון אישי (בראשית יב). ויחד עמו, אך ביוזמתו, היא מכניסה אורחים (יח).
אולם שרה מתגלה לא רק כאישה תומכת אלא גם כיוזמת וכדמות אקטיבית. לאחר עשר שנות עקרות היא זו שיוזמת שאברהם ישא לאישה את הגר (טז). לאחר שיצחק נולד, היא זו שדורשת לגרש את ישמעאל אותו היא מזהה כמי שמפריע לחינוך בנה (כא). במובן זה שרה אינה רק מתלווה למסעו הפיזי והרוחני של אברהם אלא היא שותפה מלאה בהקמתו של בית ישראל. שותפות שוויונית זו באה לידי ביטוי, בין השאר, בדברי ישעיהו הקורא לעם להביט אל צור מחצבתו: "הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ" (ישעיהו נא, ב). שרה אינה מצטיירת רק כמי שהולכת אחרי אברהם אלא כמי שעומדת לצדו. זהו הרושם העולה גם מדרשת חז"ל המוכרת (בראשית רבה, לך לך פרשה לט): "אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים".