שמירה על הזהות

חלקו הראשון של ספר דניאל כולל את סיפורו של דניאל, שניתן לראותו כאבטיפוס של סיפורו של היהודי היחיד בגלות. בפרק א' נפרדים דניאל וחבריו מארצם ומעמם ועומדים בפני האתגר הגדול של קיום יהודי בחצר מלך נכרי, במנותק מארץ ישראל ומהעם היהודי.

1. בפס' ב מסופר שיחד עם הנערים נלקחו גם מקצת מכלי המקדש והם מונחים באוצרו של מלך בבל. מוטיב "גלות הכלים" הוא מוטיב חוזר בעל משמעות עמוקה המלווה את שלבי הגלות השונים, ואף את השיבה לארץ. 
עקבו אחרי התיאורים השונים של גלות הכלים בדה"ב ל"ו,ה-ז; ירמיהו כ"ז,טז-כב; נ"ב,יז-כג. כיצד מקבילה גלות הכלים לגלות הנערים בפרקנו? עינו גם בדניאל ה',א-ג, כיצד משלים המסופר שם את התיאור בפרקנו?

2. כישרונותיהם ויכולותיהם של הנערים מתוארים בפירוט רב, אך כמעט ואין מידע על מוצאם: הם מוצגים בשמותיהם הפרטיים, ואפילו את שמות אבותיהם התנ"ך אינו מזכיר. על הנערים מופקד אשפנז שר הסריסים: סריס במקרא הוא גם מי שסורס ממש (ישעיה נ"ו ג-ה), וגם מי שממלא תפקיד שר, גם אם לא סורס בפועל.
עיינו בדעות השונות בעניין מוצאם וגורלם בגמרא בסנהדרין, עיינו בפסוקים אותם מצטטת הגמרא, ושימו לב למשמעות הנוספת שנותנת הגמרא לספר דניאל בסיום הקטע.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צג עמוד ב:
"דניאל חנניה מישאל ועזריה" דכתיב בהו (דניאל א') "אשר אין בהם כל מאום וטובי מראה ומשכלים בכל חכמה וידעי דעת ומביעי מדע ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך וללמדם ספר ולשון כשדים".
מאי אשר אין בהם כל מום? אמר רבי חמא בר חנניא: אפילו כריבדא דכוסילתא לא הוה בהו.
מאי ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך? אמר רבי חמא ברבי חנינא: מלמד שהיו אונסין את עצמן מן השחוק, ומן השיחה, ומן השינה, ומעמידין על עצמן בשעה שנצרכין לנקביהם, מפני אימת מלכות.
(דניאל א') "ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה", אמר רבי אליעזר כולן מבני יהודה הם. ורבי שמואל בר נחמני אמר: דניאל מבני יהודה, חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים.
(ישעיהו ל"ט) "ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל". מאי סריסים? רב אמר: סריסים ממש, ורבי חנינא אמר: שנסתרסה עבודה זרה בימיהם.
...בשלמא למאן דאמר סריסים ממש - היינו דכתיב (ישעיהו נ"ו) "בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ומבנות". אלא למאן דאמר שנסתרסה עבודה זרה בימיהם - מאי טוב מבנים ומבנות? אמר רב נחמן בר יצחק - מבנים שהיו להם כבר, ומתו.
מאי שם עולם אתן - לו אשר לא יכרת? - אמר רבי תנחום, דרש בר קפרא בצפורי: זה ספר דניאל שנקרא על שמו.

3. סיפורם של דניאל וחבריו הוא הסיפור הראשון במקרא על נערים שבויים מארץ ישראל (למעט אזכור נערה שבויה בידי הארמים - מל"ב ה',ב). הנערים נמצאים בכלוב זהב בהיכל מלך בבל, נחשפים לתרבות הבבלית העשירה ועומדים בפני סכנה של מחיקה מוחלטת של זהותם. מה מבטא שינוי שמות הנערים בפרקנו? נסו להיזכר לאלו אנשים משנים שמות במקרא, מי משנה ומה הן הסיבות לשינוי [עיינו לדוגמא: בראשית מ"א,מה; מל"ב כ"ג,לד; מל"ב כ"ד,יז].

4. בחלקו הראשון של הפרק נלקחים ארבעת הנערים ומגיעים לארמון המלך בתהליך שאין בו בחירה או עמדה עצמאית. חלקו השני של הפרק מתאר את תגובתם למצב אליו נקלעו וניסיונם לשמור על זהותם ואמונתם. כמו כן מתוארת בחירתם להסתכן ולנקוט עמדה אקטיבית (אם כי בדרך של ערמה ולא התנגשות חזיתית) ולהימנע מלאכול משולחן המלך. סיפורם של דניאל וחבריו הוא סיפור ראשון הדן ביהודים החיים בנכר ומתנזרים ממאכלי הנכרים (לא ידוע לנו מה אכל יוסף בארמון פרעה, ולא מה אכלה אסתר בארמון אחשורוש), והוא מהווה מודל לשומרי כשרות לאורך הדורות.

א. מהן הסיבות האפשריות להימנעות הנערים מאכילת "פתבג המלך"? הביאו ראיות מן הפסוקים (שימו לב למשמעות המילה "יתגאל").

ב. עיינו במקורות הבאים, הנותנים זווית רחבה יותר להחלטה להימנע מלאכול את מאכלי המלך. מה מוסיף כל אחד מהמקורות להבנת התנהגותם של הנערים ומשמעותה להם ולדורות?

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא סימן מג:

בא וראה מה בין הראשונים לאחרונים, שהראשונים היו מתנסים ע"י הקב"ה, שנאמר "והאלהים נסה את אברהם", וכן באנשי דור המדבר, שנאמר "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" (שמות טז ד), וכן הוא אומר "למען ענותך ולמען נסותך" וגו' (דברים ח טז), אבל האחרונים נתנסו על ידי האומות, שנאמר "ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל" (שופטים ג
א), "הרי נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה", מאי מפני קושט סלה, מי נתנסה ועמד בנסיונות, וכן אתה מוצא בדניאל וחביריו כשגלו גזר עליהם הקב"ה שיאכלו לחם טמא, שנאמר
"ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם" (יחזקאל ד יג), עמד נבוכדנצר וקיים את הדבר, התחיל ואמר גוזר אני שיהו אוכלים מאכילה שלי, שנאמר "וימן להם המלך" וגו' (דניאל א ה), דניאל לא קיבל עליו, אלא אמר: אע"פ שגזר הקב"ה עלינו שנאכל לחם טמא, בקש לנסות אותנו, אלא נעשה שלנו, והקב"ה יעשה שלו, התחיל לומר לשר הטבחים: "בבקשה ממך נס נא את עבדיך ימים עשרה ויתנו לנו מן הזרועים ונאכלה ומים ונשתה ויראה לפניך מראינו ומראה הילדים האוכלים את פת בג המלך וכאשר תראה
עשה עם עבדיך" (דניאל א יב יג), אמר להם: ואתם יכולים להתנסות ימים עשרה שלא לאכול לחם ושלא לשתות יין? אמרו לו הן, שאנו מבני בניו של אותו האיש שנתנסה בעשר נסיונות מן האלהים, זכותו תעמוד לנו, שנאמר "נס נא את עבדיך" (דניאל א יב), לא כבר מצאת אותנו עשר ידות על החרטומים, בזכות מי? בזכות אברהם, שנתנסה בעשר נסיונות...

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה ט:

ויש שם דברים אחרים אסרו אותן חכמים ואע"פ שאין לאיסורן עיקר מן התורה גזרו עליהן כדי להתרחק מן העכו"ם עד שלא יתערבו בהן ישראל ויבאו לידי חתנות, ואלו הן: אסרו לשתות עמהן ואפילו במקום שאין לחוש ליין נסך, ואסרו לאכול פיתן או בישוליהן ואפילו במקום שאין לחוש לגיעוליהן.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"