מערכת המצוות המופיעה בפרקים האחרונים, מציירת בפנינו את סדרי העדיפויות הנדרשים בחברה: יציבות המשפחה, מערכת חברתית בריאה, ורק לאחר מכן הרחבת הגבולות במלחמה.
פרשת שופטים (ט"ז) פותחת קובץ של דינים המתייחסים לשלושה נושאים מרכזיים: למערכת המשפט, לדיני המלחמה, ולמבנה המשפחה. קובץ זה ממשיך עד לפרקנו ואף לאחריו.
מהסתכלות רחבה, נראה שהחוט המרכזי הוא דוקא המלחמה, ממנה מסתעפים גם דינים שונים הנוגעים לחברה ולמשפחה. אך מהו הקשר המהותי שבין שלושת הנושאים הללו?
אמנם, היחס הכללי בין הדינים האלה די מובן - משפחה וחברה מייצגות את ההפך הגמור ממלחמה, מלחמה היא שיבוש סדרי עולם ואילו משפחה וחברה הם עצמם סדרי העולם.
אך נוכל לדייק את המסר המחבר ביניהם, בעזרת אחת המצוות בפרקנו המקשרת בין דיני משפחה לדיני מלחמה: המצווה לשמח את אשתו בשנה הראשונה.
על פי התורה, מי שנשא אשה חדשה, אסור לו לצאת בשנה הראשונה למלחמה כדי שיוכל לבנות בצורה בריאה את ביתו ולשמח את אשתו. על פי המדרש, פטור זה ניתן גם לעוסקים בנכסיהם הגשמיים - בניית בתים, נטיעת כרמים.
כלומר - ענייני החברה והמשפחה במקרה זה קודמים בסדר העדיפויות לחשיבותה של המלחמה.
ניתן להציע כי בדיוק בגלל זה התורה משלבת את שלושת העניינים הללו בפרקי נאום המצוות - להדגיש את הבסיס הקודם ליציאה לקרב: הבסיס לכל חברה תקינה הוא המשפחה הבריאה. כשהמשפחה בריאה אפשר לעלות מעלה, ולפרוץ מחוץ לגבולותיה. הקומה שמעל המשפחה היא היחסים עם האנשים שמסביב שמחוץ למשפחה, יחסים הוגנים במסחר ורצון הדדי של עשיית טוב בין חברי הקהילה. רק כאשר הקומות האלו בריאות החייל יודע שיש לו על מה להילחם, והנכונות שלו למסור את חייו מתחזקת.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער