שלושת עיקרי החטא

ניתן לחלק את רשימת הארורים שבפרקנו לארבע קטגוריות מרכזיות (מלבד הארור ה12 שכולל את כולם):

א - עבודה זרה - 1, 2 (בהתבסס על דברי הרמב"ן שמפרש את כיבוד אב כנובע משורש זה)

ב - מצוות שבין אדם לחבירו - 3, 4, 5

ג - גילוי עריות - 6, 7, 8, 9

ד - שפיכות דמים - 10, 11

הימצאות 3 העברות הגדולות כאן - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים - כמעין "אבות עבירות" היא ברורה למדי: הן נחשבות לעבירות החמורות ביותר, כאלו שדינן "יהרג ואל יעבור". הגיוני שהתחייבות עם ישראל להימנע מאיסורים תעבור בראש ובראשונה לגביהן.

אולם, מדוע נכללו שלוש המצוות שבקטגוריית "בין אדם לחבירו" כאן? במה התייחדו 3 מצוות אלו?

ניתן להציע שגם את המצוות הללו ניתן לראות כקשורות לשלושת החטאים החמורים:
מסיג גבול רעהו קשור לגילוי עריות, ובמיוחד לאיסור ניאוף;
משגה עיוור בדרך פוגע באדם שלא יוכל להתנקם חזרה, ממש כמי ששופך דמים;
ואדם שמטה את משפט החלשים פוגם בשם ה' שנקרא עליו - ופוגע בשם 'אלוהים' הנקרא על המשפט.

קישור המצוות הללו לעבירות החמורות עשוי אולי להצביע על הפגם הבסיסי בנפש, שמאפיין כל חטא מהחטאים החמורים:

גילוי עריות, כפי שקישרנו אותו להסגת גבול, נובע מאנרכיה. אין חוקים, אין כללים, אין הגבלה - אדם רשאי לעשות מה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה, כפי שהגדירה התורה "תבל היא" - ערבוביה של הכל בכל.
שפיכות דמים, כפי שקישרנו אותה להכאת עיוור, נובעת מאנוכיות. האדם פועל רק למען עצמו, ללא שמץ התחשבות בסובבים אותו. זו אולי הסיבה להרשאת (או לחיוב) קרובי משפחת הנרצח לגאול את דמו - הם מצהירים כנגד התפיסה הזאת; לאדם יש משפחה וקרובים שעליו לדאוג להם, כפי שהם ידאגו לו.
עבודה זרה, כפי שקישרנו אותה להטיית משפט, נובעת מכוחניות. האדם מבקש כוח משל עצמו, אלוהים שהוא עצמו ייצור, ולא מוכן להיכנע בפני בורא העולם ומנהיגו.

הכותבים במדור זה הינם חברי נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער