שכינה ביניהם

סיפור הבריאה מדבר על המימד האנושי הפשוט של המשפחה: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב', כד). כל אחד מבני הזוג עוזב את ביתו ואת מקום לידתו כדי להקים עולם חדש משלו, לדבוק באשתו ולהפוך ליישות אחת. מקשר מיוחד זה נולדים הילדים - "והיו לבשר אחד" - והם חלק בלתי נפרד מהזוגיות. ההתקשרות בין איש ואשתו משותפת לכל האנושות. היא כתובה כבר בסיפור הבריאה, והיא מבקשת להורות את הדרך לעולם כולו.

בעם ישראל יש למבנה זה עניין מיוחד, בשל העובדה שזה מקור העוצמה וההמשכיות של האומה. המשפחה היהודית מהווה את גרעין הקיום. מה שנכון ביחס לעולם כולו מקבל חיזוק מיוחד באומה, ובשל כך ההקפדה הגדולה על הנאמנות המשפחתית, על ראיית הילדים כחלק בלתי נפרד מזוגיות ההורים, ועל המשקל הגדול שיש למבנה המשפחתי בחיים הציבוריים.

ומה מיוחד באומה הישראלית שיש בה ואך ורק בה? זו הבשורה של פרק ט"ו בויקרא - טהרת המשפחה, וקדושתה שתופיע בהמשך. הקשר בין איש ואשתו אינו נאמנות בלבד ואינו נוגע רק לזוגיות שלהם. בשעה שאיש ואישה מקימים את משפחתם אין הם עושים זאת לבדם. אף ריבונו של עולם שותף בחיי נישואיהם, ולשון הקידושין מלמדת כי יש משמעות עמוקה ועליונה לקשר ביניהם. ברכת האירוסין היא "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין", ולשון האירוסין היא "הרי את מקודשת", ושניהם מעידים על השגב העמוק ביניהם.

הממד הנוסף הוא ממד הטהרה. היחס של אדם לגופו הוא כאל כלי א-לוהי שנברא ברוח פיו של הא-לוהים, ובמקביל יש בו ממד של "עפר מן האדמה". בשל כך יש צורך מתמיד לחיות חיים של טהרה. הטהרה הגופנית מחייבת את האיש בשעה שהוא מבקש לעלות להר הבית או לעשות פעולות שונות בענייני קודש כמו תרומה ומעשר שני, והטהרה הגופנית מחייבת את האישה הן בנושאים אלה והן בשעה שהיא חיה חיי אישות.

טהרת המשפחה היא מצוות ה', אשר קידש את חיי הגוף ותבע גם את טהרתם הגופנית.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול