שיר של גבולות

כשניגשים לקרוא את פרקנו אפשר לראות בו תיאור יבש של גבולות הארץ - לוקחים עט אדום ומתחילים לסמן גבולות במפה. המדרש (במדבר רבה פרשה כג) שומע זמירות אחרות בפסוקים:

""כי אתם באים אל ארץ כנען... אמר הקדוש ברוך הוא: חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל.
למה? שאני תרתי אותה.
וכן הוא אומר: (יחזקאל כ') "ביום ההוא נשאתי ידי להם... ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות".
וכן הוא אומר: (ירמיה ג') "ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים"...
אמר לו הקב"ה למשה: הן הארץ חביבה עלי, שנאמר: (דברים י"א) "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד", וישראל חביבין עלי, שנאמר: (שם ז) "כי מאהבת ה' אתכם".
אמר הקדוש ברוך הוא: אני אכניס את ישראל שהן חביבין עלי לארץ שחביבה עלי, שנאמר: כי אתם באים אל ארץ כנען".

המדרש הזה הוא שיר אהבה לעם ישראל, שיר אהבה לארץ חמדה. מה גורם למדרש למצוא ברשימת הגבולות המובאת בפסוקים את דברי האהבה שהוא מוצא בהם?

אם מסתכלים על הכותרת של הפרק, על הפסוק הראשון, מבינים מיד. לא נאמר כאן "אלה גבולות הארץ", אלא:
"כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן
זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה
אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלתֶיהָ" (ב).

כהקדמה לתיאור גבולות הארץ, מופיע פסוק שהוא בעצם שיר. הפסוק מלא בפאתוס ומדגיש שוב ושוב את הארץ ואת העם. אתם באים, הארץ תיפול לכם. הכינוי שבו מופיעה הארץ בתחילת הפסוק – 'הארץ כנען' בה"א הידיעה מאפשר למדרש לחדד את הרעיון – זו לא סתם ארץ, זו הארץ.

החגיגיות שפסוק, המקצב שבו, מגלים – לא רשימה טכנית של גבולות לפנינו,  אלא שיר אהבה א-לוהי לעם ישראל ולארץ חמדה.

כעת הפרק כולו נקרא מחדש כמבט א-לוהי אוהב על הארץ. א-לוהים מרפרף במבטו על גזרתה של הארץ – זאת הארץ! והוא מתאר – הפנו מבטכם לשם - ונסב לכם הגבול מנגב, ונסב מעצמון, מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר, והלאה והלאה – ממזרח ומים, מצפון ודרום. שיר של אהבה.

עוד על תיאור גבולות הארץ כשירה קראו בפוסט מאת הרב ד"ר יהודה ברנדס 'שירת המסעות והגבולות'

באדיבות אתר 929